קשה שוב

היי ליאת, אני מבקשת עצתך שוב לגבי בתי בת ה 3 וחצי המתמודדת לאחרונה עם גמילה מטיטול גם בלילה, ומזה 9 חודשים מתמודדעם "פולשת" בדמות אחות קטנה... אנו שמים לב שלאחרונה שוב היא מתעמתת, מתווכחת, בעיקר סביב לבוש בבוקר, מה שלא היווה בעיה כלל עד כה. גם כשבוחרת מראש בערב, היא מתחילה ללבוש בגד ומייד קוראת בקול "לא נוח לי", "רוצה בגדים אחרים" וכו. ניסיתי פעם פעמיים לתת עוד חלופה, אך לא יצאתי מזה, ואז החלטנו שמה שבחרה בערב הוא מה שתלבש. באחד הבקרים פשטה את בגדיה והכריזה שלא רוצה אותם וכך, החלטתי שזה מה שיש ולקחתי אותה כך עד לאואטו ורק לקראת היציאה לגן התלבשה במה שבחרנו מראש. בכל המצבים הללו ניסיתי ללכת בכיוון של לומר את דעתי (שלא לובשים משהו אחר) ואז המשכתי בענייני, אך "העסק רק התחמם": היא אחזה בבגדיי, אמרה "נו תדברי אתי" עד שהכתה אותי ונאלצתי להרחיקה בכוח. חשבתי, ופה אני מבקשת את עמדתך, שאולי היא צריכה אותי יותר איתה ולא שאכריז עמדתי ואעזוב אותה לתחושתה. ואז , המצבים של הקושי להתלבש המשיכו אך אני אמרתי את דבריי בנחת והמשכתי מדי פעם לומר שוב, כשהיא סערה, ניסיתי לומר "די, זה מהשלובשים, ובואי נרגע עכשיו,"והחזקתי אותה ,פשוט החזקתי, לא חיבוק במשמעותו הרגילה וזה הצליח, היא נרגעה. אחר כך כן היה חיבוק וככה, חוץ מזה שאני מרגישה שאני מחפשת תדר ברדיו והצליל עדיין צורם, כמטאפורה, אני מבקשת לדעת: האם למרות ש"ידוע" שאומרים פעם פעמיים לילד דבר מה וזהו, בתי זקוקה בשלב זה דווקא למשהו יותר מחזיק וקרוב? האם החזקה או אפילו חיבוק מרגיע עלול לבלבל אותה, דווקא במקום בו יש צורך בגבול? ג- מתי זה ייגמר??? תודה רבה על הכל

שלום גלית, האינטואיציות שלך אינן מטעות אותך. הבת שלך מפצירה בך "נו, תדברי איתי!", וכנראה שהיא למדה שבדרך השלילית היא משיגה ממך את מרב תשומות הלב. הצבת גבולות היא משימה חשובה, ואפילו קריטית, אך חשוב לא פחות ליצור שפע הזדמנויות לאינטראקציות נעימות וחיוביות ביניכן, שיגרמו לה לוותר על כל ההתעסקות המיותרת בבקרים. אין לי ספק שזמן איכות נינוח, שייאפשר לכן משחק ושיח משותף, ירגיע את החשש שלה לאבד אותך לטובת ה"פולשת" הקטנה, ויגביר את הסיכוי להתנהגויות קואופרטיביות. ברמה הפרקטית, אני חושבת שצריך להמשיך לשמור על נוהל בוקר שפוי ככל האפשר (נכון, אין מושלם. אחרי הכל, כולנו נשים ולכולנו יש קפריזות אופנתיות פה ושם...) ולהעניק לה את תשומת הלב בנדיבות בהקשרים אחרים. שולחת לך כוחות :-)) ליאת

היי ליאת, תודה על ההארה, אך עדיין, אני עם מודעות מאוד גבוהה ובסדר היום של המשפחה בן הזוג מגיע בערב ועד אז, בין ההגעה מהגן ועד בואו, כשעתיים, אני איתן, אמנם יחד, אך אני מציירת עם הגדולה, גוזרת או צובעת, משוחחות והמון פעמים לא באופן מודע אפילו, מחבקת, מדגדגת, מנשקת, והיא אומרת לי "נו די, לא רוצה" לעיתים. בנוסף, יש מצבים בהם רק אני והיא יחד, משחקות עם ימי הולדת לחיות.. או משחקים של נסיכות ומלכות וכל מה שמעניין אותה. נכון שזה לא כל יום הזמן שלי נטו איתה, אך זו המציאות בה אני חיה, האם עליי להמציא שעות נוספות? לארגן אחרת את היום? אני מתוסכלת, ככל שאני מתאמצת, נראה לי שלא מספיק, אודה על התייחסותך.