ילד בן 4 וחצי

שלום וברכה אני אסביר בעיקר ע"י דוגמאות את העיניין הילד שלי מאוד מאוד קשור אלי,ומפחד מאוד. למשל - הלכנו לפני כמה ימים לאמא שלי,ובמעלית לא היה מקום אז אמרתי לו לעלות עם עוד מישהו ושאני כבר באה.כשהגעתי לבית של אמא שלי - הילד עמד ובכה ואמר איפה אמא אני רוצה את אמא. למשל - אנחנו מזמינים חברים שלו הביתה וזה ממש כיף לו. הוא לא מסכים בשום אופן ללכת לחבר. לפני כמה ימים עשינו את זה פעם ראשונה - ואחרי איזה 20 דקות האמא של החבר התקשרה ואמרה שהוא עומד ליד הדלת ואומר אני רוצה את אמא. למשל - אם אני צריכה ללכת לאיזה מקום ואני משאירה אותו עם אמא שלי - אז הוא שואל מתי אני אחזור והוא רוצה לדעת כמה זמן - ובאיזה שעה אני אחזור ושאני אבטיח לו שאני חוזרת. יש לו גם עיניין עם כל מיני פחדים - למשל - הוא מדליק את הטלויזיה - ואחרי שהוא לוחץ על הכפתור הוא רץ אלי - וזה למקרה שאם יופיע משהו מפחיד אז הוא איתי. אני יכולה לתת עוד ועוד דוגמאות אבל אני מקווה שהעברתי את המסר - אנא עזרתך - מה אני צריכה לעשות? תודה רבה רבה.

אני מגדלת את הילד לבד - ילד יחיד - נולד מתרומת זרע.

שלום אתי, למרבה המזל, לא נולדנו כולנו ב'שטאנץ' אחד, ויש ילדים רגישים וחרדים יותר מחבריהם. לעיתים מדובר במזג מולד, ולפעמים יש לנסיבות החיים השפעות משל עצמן. יהיו הסיבות אשר יהיו, חשוב שנוכל להכיר בקשיים הייחודיים לילד שלנו, ולהגיב להם בצורה מיטבית. כמי שלא מתה על מעליות, אני יכולה להזדהות מאד עם הילד שלך, ולבקש ממך, בשמו, לא לשלוח אותו במעלית בלעדייך, גם אם היה שם מישהו. זה באמת מפחיד ילדים בני ארבע וחצי :-)). גם הפחד להיות בבית של חבר נפוץ למדי בקרב בני גילו, ואין צורך להתעקש על כך. אם הוא קרא לך אחרי 20 דקות, שבחי אותו על כך שניסה, ועל הזמן ש*כן* הצליח להישאר בלעדייך. תוכלי להוסיף ולומר שאת בטוחה שאחרי עוד כמה ניסיונות הוא יוכל להישאר יותר. את ההחלטה מתי לנסות שוב השאירי לו. ככלל, הגישה הנכונה, כפי שאני רואה אותה, היא לכבד את הפחד ללא שיפוטיות וביקורת, ועם זאת לעודד בעדינות ניסיונות התמודדות, תוך שאת משבחת אותו גם על הישגים צנועים. בברכה ליאת