חרדת קקי+כויה בישבן מצואה

בתי בת ה-3 סבלה מצואה קשה בערך מחג הפסח. היא פיתחה פחד מעשיית צרכים גדולים. בכל פעם שהיא מרגישה שמתחילה יציאה, היא סוגרת בכח אדיר את הרגליים ולא משחררת את היציאה, למרות שנתנו לה פגלקס, והצואה כבר לא קשה. היא עדיין עם טיטולים. לפני 3 ימים התפתח לה אודם בישבן (אולי בגלל ששתתה משקה תפוזים), וזה הגיע למצב שנראה כמו כויה. הרופאה רשמה לה "טבעקוטן"/"פוליקוטן" ולא עזר. עכשיו היא סובלת גם מהצריבה בישבן, וגם מהפחד לשחרר. הצואה יוצאת במנות קטנות במשך כל היום (בערך כל חצי שעה), ויחד עם זה היא בקושי מאפשרת לגעת בה ולנקות אותה, כי שורף לה. איך לצאת מזה? בתודה מראש

שלום רב, נדמה לי שכוויה בישבן בהחלט יכולה לבשר על כך שהגיע הזמן להיפרד מחיתולים. למרות שלכאורה זה נראה לא מתאים לעורר "משבר על משבר", אולי דווקא הורדת החיתול והפיכת הסיר או האסלה למקום זמין וידידותי לאורך היום ("תוכלי ללכת ולעשות קקי מתי שיתחשק לך, ולא תתלכלכי ולא ישרוף לך בטוסיק") יהיו הפיתרון. מה אתה אומר? ליאת