להגיד "לא" לילד...

שלום רב רציתי להתייעץ לגבי משהו שקצת מטריד אותי ואולי לא צריך או אולי צריך להדאיג אפילו יותר. אני אמא לתאומים בני שנה ו-4 חודשים. מטבעם של ילדים בודקים גבולות שלהם ושלנו. אחד הבנים מגיב כאשר אומרים לא "לא", ואפילו ראיתי אותו חוזר על כך לעצמו ואומר "לא" (למשל פתיחת ארונות במטבח שאסור, ראיתי אותו עומד לפני הארון, נוגע בידית הדלת, אומר לעצמו "לא", ולא פותח. וגם אם לפעמים כן - אני בטוחה שהמסר עובר). אחיו - אינו מגיב לכך כלל. אם אגיד לא "לא" הוא מחייך או צוחק, גם אם אני עושה פרצוף כועס או מרימה קול. גם אם ארחיק אותו הוא יתעקש לחזור ולבצע את הפעולה. אני לא יודעת כל כך איך להגיב לזה? האם זה נורמלי בגיל זה? האם אני צריכה לאמץ תגובות נוספות? אשמח לכל המלצה בתודה זוהר

שלום זוהר, כללי ההתנהגות נרכשים בהדרגה במהלך ההתפתחות, תוך שהפעוט מפנים את האיסורים שמציבים לו הוריו. תחילה נחוצה נוכחותנו הקונקרטית, כמענה מול ניסיונותיו של הילד לפעול עפ"י דחפיו ומשאלותיו. הילד בוחן עד כמה אנחנו מתכוונים ל"לא" שלנו, והוא יחזור על הפעולות האסורות שוב ושוב כדי ללמוד את תגובותינו. בנך ה'שובב' נמצא בשלב נורמלי זה. בשלב הבא, בו נמצא בנך האחר, הילד כבר יודע שאסור, אך זקוק עדיין ל"לא" של ההורה, כדי להתגבר על הדחף. הוא יוצר מעין ייצוג פנימי של ההורה, ומפעיל אותו בקול רם, כדרך לעצור את עצמו מלהפר את האיסור. בשלב הסופי, הילדים מפנימים את הכללים כקוד התנהגות, המפעיל אותם בהתאם לכללי ה"מותר והאסור" גם בהיעדר הסמכות, וכך למעשה הונחו היסודות להתפחות המוסר. כרגע, שום דבר בהתנהגותם של ילדייך אינו נשמע בלתי נורמלי. הפ פשוט נמצאים בשלב מעט שונה בתהליך הפנמת הכללים, ואני מניחה שהשוני ביניהם תלוי גם במאפייני המזג הייחודיים לכל אחד מהם. בברכה ליאת