התייעצות ב- 2 דברים

שלום ליאת, אני נהנית מאוד לקרוא בפורום הזה ואני גם מתייעצת לא פעם ומפיקה תועלת רבה מהעצות שניתנות כאן. ועכשיו לעצם העניינים: 1. בני בן 3 וחצי. בדרך-כלל אין איתו בעיות בהשכבה, יש לנו שגרת השכבה ברורה, הוא יודע מצויין מה הולך לקרות מתי ועד כאן הכל טוב. זמן קצר ויתרנו על מנוחת הצהריים מאחר והיה נרדם מאוד מאוחר בלילה (10 וחצי בממוצע), זה לא עשה לו טוב, אז החזרנו את המנוחה בצהריים ל- 20-30 דקות. לוקח לו אמנם קצת יותר זמן להרדם, אבל אין מה להשוות לנרגנות וה"נודניקיות" שלו כאשר לא היה נח בכלל. הוא דורש ממני שאשב בחדרו עד שירדם ולפעמים זה באמת לוקח איזה חצי שעה שבה אני מנוטרלת. השאלה שלי היא האם בגילו אני יכולה לא לעשות זאת, כלומר, להודיע לו (כמובן בשיחה קודם ובהסברים מתאימים) שמהערב אני יותר לא יושבת לידו, אני שומרת עליו בסלון/בבית ואני אבוא מידי לראות אם הוא ישן/לתת לו נשיקה וכיוצא בזה. אני יודעת שזה גיל של פחדים, אבל עם כל הכבוד, גם לאמא יש את הצרכים שלה בסוף היום. בעיה שניה: הוא מאוד אוהב לבחור לעצמו את הבגדים אותם ילבש. אין לי שום בעיה עקרונית עם זה, הענין הוא שכשהוא ניצב מול המגירה שלו עם כמות גדולה של חולצות, הוא מתקשה לבחור וזה יכול לקחת לו דקות ארוכות. אין שום בעיה בזמן רגיל, אבל לא בבוקר כאנחנו ממהרים. היום אמרתי לו שאני רואה שהוא מתקשה להחליט איזה חולצה יבחר ושממחר אני נותנת לו 3 חולצות בלבד לבחור, כי כך יהיה לו יותר קל. הוא כמובן הביע התנגדות ועשה מזה "סימפוזיון" שלם. החשש שלי הוא שמחר בבוקר לדוגמא כשאודיע לו שהוא בוחר רק מתוך 3 חולצות, זה יגרום להתקף זעם ובכי וממילא יעכב אותנו יותר. מה דעתך? (על שני הנושאים). אשמח לעצתך. יום טוב, אמא

שלום רב, אני חושבת שבשני המקרים ההצעות שלך טובות מאד. בעניין ההשכבה, הייתי מנסה ליצור מעין טקס קבוע ונוסך ביטחון, שמקצר מאד את זמן הישיבה על ידו, כמו סיפור, שיר ערש או שיחה קצרה של כעשר דקות, ואז, נשיקה, חיבוק ופרידה. אין בכך כל נזק, וגם אם יתעוררו פחדים, אפשר לטפל בהם בלי להקריב את שעות הפנאי שלך, החשובות כ"כ. בעניין הלבוש בבוקר, אני מסכימה מאד עם צמצום המבחר, ומציעה לנסות להעביר את ההחלטה לערב (זה יכול להיות חלק מטקס ההשכבה). כך תהיו פחות כעוסים ולחוצים, והוא יוכל לבחור גם מתוך 900. אם מתחיל 'סימפוזיון' גם בבוקר, תוכלי להזכיר לו שהוא יכול לבחור אם להתחיל את היום בבכי או בנעימים. גם זו בחירה... ספרי איך הולך. בהצלחה ליאת

הי ליאת, תודה על התשובה המהירה. אז זהו, שאנחנו עושים טקס קבוע של סיפור. פעם הייתי שרה לו גם שיר ערש, אבל הוא לא רצה יותר, אז הפסקנו. יש לנו תמיד טקס קבוע, ובכל זאת הוא דורש ממני לשבת לידו. תודה על התשובה.