שאלה

שלום ליאת, בני בן ה-3 אינו אוהב שינויים. כל התחלה חדשה לוקחת לו זמן. הוא כרגע הולך לגן פרטי, ושמתי לב שבכל פעם שיש אירוע בגן עם הורים, או שיש אירוע של הגן במקום אחר (מוזיאון המדע, ל"ג בעומר), הוא נעשה מאוד עצבני. לדעתי, הוא רגיל למסגרת של הגן: בגן וללא הורים, וכל יציאה מהסמגרת הזו קשה לו. כמו שאמרתי, הקושי שלו בא לידי ביטוי בעצבנות רבה, ומאחר ולרוב אני איתו- היא מופנית בעיקר כלפיי. אתמול, נניח, היה לנו שיעור בגן עם ההורים והוא היה נורא עצבני, צעק, היה לא מרוצה, נורא-נורא עצבני, לא הסכים בכלל לשתף פעולה. הדברים האלה, מאוד הפריעו לי לא רק בגלל שאף אחד מאיתנו לא נהנה, אלא כי, דוגרי, זה גם נראה מאוד רע כלפי חוץ (ברגע שאמא באה לגן הוא עצבני וצורח עליה). אני לא חושבת שיש לו בעיה איתי. להפך. אבל זה מאוד קשה לי וגם לו. אשמח לשמוע את דעתך!

שלום אבישג, ילדים צעירים מאד אוהבים שגרה, בהיותה מסייעת להם ללמוד על העולם ועל החוקיות והארגון בו. היציאה מהשגרה מקשה על רוב הפעוטות במידה זו או אחרת. ובכל זאת, יש ילדים רגישים, המגיבים לשינויים בסביבתם בעוצמה רבה יותר בהשוואה לחבריהם. עוצמת התגובה ואיכותה קשורים למאפייני מזג, אך גם לפידבק מהסביבה. בדר"כ, ההורה (שכבר מכיר את הפוטנציאל הבעייתי של הסיטואציה) הופך בעצמו מתוח וחושש במצבים חדשים, מה שמחריף את העצבנות והמצוקה של הילד. כשאת מגיעה איתו לאירועים רבי משתתפים, הזכירי לעצמך ששום דבר שבנך יעשה או יגיד אינו מעיד על טיב האימהות שלך, על מידת המוצלחו?ת שלו או שלך, ועל רמת ההתפתחות שלו. אל תצפי שהוא יהנה במיוחד, וגם לא לקטסטרופה מיוחדת. הישארי סקרנית ופתוחה ככל האפשר לכל אפשרות. אם אינו רוצה להשתתף, הציעי לו להישאר בזרועותייך וליהנות כצופה. זכרי שההפצרות שלך מלחיצות אותו, וממילא לא ייטיבו עם המצב. אם הוא משתולל וצורח, התנצלי בשקט, והרחיקי אותו עם כל השלווה שתצליחי לגייס, תוך שאת מזכירה לעצמך שכל האימהות האחרות מכירות היטב את המצבים האלה, גם אם הן עושות פרצוף מרחם... אני מוכנה להמר שכשתפסיקי לפחד מהסיטואציות האלה, הן יקרו הרבה פחות. בשמחות ליאת