שינויים בהרגלי פיפי-קקי על רקע פרידה

היי לכולם :-) (ליאת-בתחילה שמתי את כל הסיפור בתוך תגובה לפנייה אחרת, ואח"כ שמתי גם פה... אז ישנה כפילות...) קודם כל, אצלנו סיפור דומה-פרידה. במקרה שלנו רעייתי עוזבת את הבית (בזמן כתיבת שורות אלו...).2 ילדים, בן 2 ו-10 חודשים, והקטן בן 10 חודשים. הגדול מסתובב כל היום עם תחתונים, מצליח לשלוט ברוב הפעמים בבית ובגן, ואף ליזום הליכה עצמאית לשירותים. בשבוע או משהו האחרונים מתפתח אצלו דפוס חוזר של עשיית קקי במקומות שונים (חצר, סלון, ליד האסלה) במכנסיים או אחרי שהוא מוריד אותם, למרות שיודע שמקומו של הקקי באסלה. בלילה הוא לעיתים ישן עימי במיטה (כן, יודע שצריך להפסיק עם זה), והבוקר העיר אותי מיד לאחר שהוריד את החיתול ועשה פיפי בעמידה על המיטה (שלי). קמתי, לא כעסתי, ופיניתי מהר את המצעים תוך הסבר שפיפי לא עושים במיטה...(הוא עוד היה עם החיתול ביד שלו). הוא הביע את בקשתו לגבי זה שצריך להשאיר את המצעים על המיטה תו"כ שפיניתי, ואף שם יד על הכתם כאקט קירבה לכתם הפיפי - עפ"י פרשנותי מהתנהלותו. הוא נבון ומודע לסביבתו, וברור לי שזה מהמצוקה שקיימת אצלו. יש למישהו סט כלים יומיומיים להתמודדות נכונה איתו בנושא? המון תודה לעונה, ויום מועיל לכולם! :-)

שלום אורי, אני מבינה שאתה עומד לפני התמודדות לא פשוטה כלל, ולכן, לפני הכל, מאחלת לך כוחות והרבה אוויר כדי שתוכל לאתגר. פירוק משפחה היא עניין עצוב וכואב עבור בני הזוג, אך עבור ילדיהם הקטנים - לפחות לזמן מה - מדובר בשבר ממש. אין ספק (לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין זאת) שילדך הקטן מאותת את המצוקה והבלבול באמצעות הנסיגה שתיארת, וחשוב לעשות הכל כדי לעזור לו. כדי להבין מה המשמעות מאחורי התנהגותו, חשוב להכיר מקרוב את הנסיבות הספציפיות, בעיקר את אלה הנוגעות לו עצמו. האם הוא עוזב את הבית עם אמו? האם הוא נשאר איתך ועם אחיו הקטן? האם ועד כמה הוא מודע לפרידה (מה בדיוק הוסבר לו וכיצד הוא מבין זאת)? האם הוא מדבר ונותן ביטוי לרגשותיו? מדבריך אפשר להבין שתהליך הגמילה הראשוני טרם הושלם, ולכן יש להביא בחשבון שעדיין לא הושגה ממילא שליטה מלאה על היציאות. אני מציעה לאפשר כרגע 'שמיטת חובות', ולנסות להתעלם לגמרי מהתאונות. המשימה הבוערת כרגע, היא החזרת תחושת היציבות והרציפות לחייו, והעברת מסר ברור ועקבי שהוא אינו ננטש או נעזב, וששגרת חייו תימשך ככל האפשר כשהייתה. אני מאמינה שלאחר הטלטלה הגדולה, וההתייצבות, תשתפר גם תחושת השליטה והיכולת שלו. במקרים מסוימים מומלץ להיעזר בהתייעצות פנים אל פנים עם פסיכולוג ילדים, שיוכל להתייחס עניינית לקונסטלציה המשפחתית כולה. איתך ליאת

שלום ליאת :-), קודם כל, אני מודה לך על המענה המהיר, הקורקטי ועם זאת האמפתי.. הוא ואחיו הקטן עוברים למשמורת אימם, עפ"י רצונה (היא לא תוכל לחיות עם המחשבה שהילדים יחשבו שהיא ויתרה עליהם), ועפ"י הבנתי שבמצב הדברים הנוכחי-הכי טוב להם זה אמא שקטה ולא מוטרדת, למרות שאני פנוי רגשית ואחרת - להיות ההורה המשמורן. בהמשך לגישה זאת-גם הפרידה עצמה מתנהלת ברוח טובה וקונסטרוקטיבית. הוסבר לו בשיחה ייעודית שאמא ואבא החליטו לגור בבתים נפרדים, ושהוא ואחיו עוברים לגור עם אמא. כבר בשיחה הוא הבין לגמרי וביקש להפסיק לדבר על הנושא. חוץ מהמשפט שלעיל כל שאר השיחה הקצרה עימו כלל ציון וחיזוק הדברים היציבים בחייו (חברים, משפחה). הילד מודע לגמרי לפרידה (שואל אם אני עובר לבית החדש של אמא, ולשאלתי האם הוא מתכוון לביקורים או לגור-הוא עונה לגור). ישנם ביטויי אגרסיה פה ושם, שזוכים לחיבוק והכלה. ברור לי שפורום זה אינו תחליף לטיפול נדרש, באם נדרש (בין אם לו ובין אם לי... :-) ) בכל אופן, שיהיו ימים מועילים :-)