לליאת

הי ליאת. תראי מה זה, אני מחפשת .. ומוצאת אותך דוקא.. טוב אתמקד, למרות שיכלתי לכתוב הרבה דברים אחרים. יש לי שלושה ילדים. האמצעית היא בת. מתוקה, חדת לשון. כל הזמן מקנא בבני הבכור. לפני כמה ימים היא בכתה שלעולם אבל לעולם תשאר יותר קטנה ממנו, גם כשיהיו בני שמונים...איך אני יכולה למתן לה את הקנאה? היא חושבת ורואה את המצויינות שקיימת בו בכל מני תחומים, אבל מנגד גם לה יש כל כך הרבה, העניין שהיא לא נותנת לזה מקום... לפני כמה ימים היא תלשה את הראשים של כמה בובות ברבי. מאד מאד כעסתי עליה, היא תלשה את ראשיהן של הבובות החדשות יותר, יקרות יותר והיפות יותר. היא כועסת. אמרתי לה 'יש לך מילים כל כך יפים ויכולת ביטוי כל כך יפה (שכן היא כותבת שירים וסיפורים) אז תכתבי מה את מרגישה במקום להרוס.. היום היא אמרה משהו נורא לאחותה הקטנה. 'אני הייתי רוצה לקחת סכין ולדקור אותך ככה..' היא אמרה זאת מספר פעמים. בתי הקטנה בת הארבע באה מבוהלת אלי. אני הייתי בשוק טוטאלי... כעסתי עליה מאד. לבטא כעס באופן כזה בוטה וקשה מבחינתי זה נורא. ביקשתי ממנה לשטוף את הפה בסבון. היא עשתה זאת מיד. לא יודעת אם זה נכון, אבל כל כך כעסתיונבהלתי ממה שיכול לצאת ממנה... מה את אומרת ליאת עליה. אני חייבת לציין שהיא מוכשרת ועושה הרבה דברים שמספקים לה כן תחושות של מסוגלות, כח והצלחה בכל מני תחומים , בעיקר התחביבים שהיא עוסקת בהם. לי לא פשוט איתה..קשה לי עם התוקפנות שלה שדרך אגב, מבוטאת באופן כזה ולא בצעקות או כעס אחר... מה את אומרת תודה, פורים שמח ניבה הותיקה והמקורית...ש מתגעגעת אליך

שלום ניבה, לא ציינת בת כמה בתך, ואני מניחה בזהירות שהיא ילדת בי"ס צעירה (שכבר יודעת לכתוב במילים יפות אך עדיין משחקת בבובות ברבי...). אם תקראי שוב את דברייך, תראי שכאשר היא פרקה את זעמה על הבובות, ביקשת ממנה להשתמש במילים היפות שלה, שזו עצה נהדרת. אבל מעט אח"כ, כשהיא השתמשה במילים כדי לפרוק זעם (שימי לב: היא לא צעקה ולא הרביצה, וגם לא דקרה אף אחד בסכין. היא רק אמרה מה היא מרגישה), שלחת אותה לשטוף את הפה בסבון. מעבר לכך שאני חושבת שזה עונש שמוכרח לחלוף מן העולם, נדמה לי שהיה כאן מסר סותר ומבלבל. ביטוייה של התוקפנות הולכים ומתעדנים בהדרגה ככל שהילד גדל ומשכלל את יכולות הוויסות שלו. מבחינתי, עדיף למלוק ראש של בובה במצב של זעם ולא להרביץ או לפגוע במישהו שמרגיש וכואב. נדמה לי שהשאלה המתבקשת כאן היא, לפני הכל, מאין מגיעות עוצמות הזעם, ותחושות הקיפוח מול שני האחים שלה. אני מציעה מאד לנסות ולברר איתה מה היא הרגישה כשאמרה את מה שאמרה לאחותה, והאם *באמת* הייתה יכולה לפגוע בה כך. ברוב המקרים, כאשר אנחנו מרגישים שלכעס ולזעם שלנו יש מקום (פסיכולוגים קוראים לזה מ?יכ?ל), והוא מתקבל ע"י האחר המשמעותי בהבנה, משהו מן העוצמה נרגע קצת. יש לי הרגשה שבמקום לשלוח אותה לשטוף את הפה בסבון, מוטב להזמין אותה לשיחה שקטה, לומר לה שאת רואה שקשה לה, שאת אוהבת אותה, ומרשה לה גם לכעוס אם היא רוצה. רק אח"כ, אחרי שתבין שבבית שלכם מרשים לבטא כעס, אפשר יהיה לדבר גם על הסגנון. נעים לפגוש אותך גם כאן :-) אביב שמח ליאת

תודה ליאת. אני עושה לא מעט שגיאות.. תודה, למדתי ניבה