התייעצות בבקשה

שלום, יש לי בן בגיל 6 וארבעה חודשים ובת בגיל שנתיים ושבעה חודשים שחולקים חדר ביחד. בעוד כשבוע אני אמורה ללדת בן. התכנון הוא שהבן הגדול שעולה לכיתה א יעבור לחדר משלו והתינוק יהיה עם הבת בחדר גם כי ההפרש ביניהם קטן יותר וגם כי הילד הגדול עולה לכיתה א. השבוע סידרנו את החדר לילד הגדול מבחינת צבע וארון ושולחן כתיבה והוא כל כך התלהב שביקש לעבור לחדר שלו לבד עוד באותו יום. אני מאוד חששתי איך הבת שלי תגיב ובעלי אמר שטויות שטויות. הבן שלי עבר ואכן ישן שם כבר 4 ימים אבל הבת שלי כל פעם לפני ההירדמות מקטרת (לא בוכה) אני רוצה את בר, אני רוצה לישון עם בר....וזה קורע לי את הלב. אני יושבת לידה כמה דקות ואז אני הולכת. בעלי אומר שאני מגזימה והכל שטויות והיא תתרגל ואין מה לעשות. אבל זה ממש קשה לי, אני ממש מצטערת שסידרנו לו את החדר לקראת הלידה, אולי היינו צריכים לסדר לו את החדר רק כשהתינוק היה עובר לחדר עם הילדה. הרי כשהוא יוולד גם ככה הוא יהיה איתנו בחדר 3 חודשים בערך. אבל אמרו לי שאם היינו מעבירים אותו כשהתינוק היה נולד הוא היה מרגיש כאילו התינוק תופס את מקומו ואני לא חושבת כך כי הוא כבר גדול. דווקא הקטנה היא זו שצריכה התחשבות - לא? בקיצור - שאלתי את הבן שלנו אם הוא מוכן לחזור לישון בחדר שלה ולעבור רק שהתינוק יהיה איתה והוא לא מוכן. הוא ממש מתלהב מהחדר שלו. האם אני צודקת בהרגשות שלי או אכן מגזימה כפי שבעלי טוען? איך להקל עליה?

שלום שירה, אז אני לא אגיד "שטויות שטויות", אבל מציעה להקשיב הפעם לאינסטינקטים הבריאים של בעלך, ולאפשר לבתך להתמודד בהצלחה גם עם תחושות של מורת רוח או אכזבה. אחרי הכל, אלה רגשות לגיטימיים, ואני מתרשמת שלא מדובר במשהו מאד טראומטי או מאיים. זכרי שרחמים הם דבר מחליש, וכל עוד לבך נקרע (למה, בעצם? יש לה יופי של חדר רק לעצמה) היא עלולה לחוש בכך, ולהרגיש שאם מרחמים עליה היא כנראה <באמת> מסכנה. אמרי בקצרה שבר עבר לחדר משלו, ושאת סומכת עליה שתצליח להירדם גם בלעדיו. תוכלי לקנות לה בובה פרוותית שתצטרף אליה לשנת הלילה כתחליף, או לפחות עד שיגיע התינוק. מאחלת לך לידה קלה ונעימה, והתארגנות מהירה לכולכם לאחריה ליאת