מפגש עם דוד חולה מאוד

שלום רב, לאחרונה נתבשרנו, לצערנו, כי דוד של בעלי חלה בניוון שרירים. הוא בן 70-אדם בריא, מלא חיים וספורטאי כל חייו. הקשר עימו היה קרוב- עבורנו ועבור הילדים. מצבו הידרדר מאוד בתוך חודשיים, והוא בבי"ח סיעודי- מאוד מוגבל בגופו, ומדבר לאט ובלחש. ביקרתי אותו והיה לי קשה מאוד לראותו במצב זה. ההתלבטות שלנו היא האם לאפשר לילדינו הגדולים, בגילאי 13.5, 14.4 לבקרו.גם הם מתלבטים וחוששים.הבן הצעיר בן 9, וברור לנו שזה לא מתאים.הייתי רוצה שיזכרו אותו כפי שהוא היה, אבל אולי חשוב לאפשר להם פרידה? אני יועצת חינוכית במקצועי, ואין לי תשובה. תודה מראש.

שלום ורדית, גם לי אין תשובה חד משמעית עבורך, ואני מניחה שההחלטה תהיה בסופו של דבר עפ"י תחושות הבטן שלכם. הניסיון לחסוך מעצמנו ומהילדים את חוויית המפגש עם החולי והמוות, 'הגלתה' את החולים אל מחוץ לביתם (שלא כבעבר), וכך, הזיקנה, על כל פניה נשארת מחוץ לתחום עבור אנשים רבים. את ודאי יודעת, שפעם אנשים היו מתים בביתם, מוקפים בבני משפחתם, קטנים וגדולים, שראו את ההזדקנות, החולי והמוות חלק בלתי נפרד מהחיים. כיום המצב שונה, וילדים כבר פחות מורגלים במראות מסוג זה. אני מניחה שאין ברירה אלא לנסות ולשוחח עם הילדים בפתיחות, לתאר להם את מצבו ומראהו של הדוד, ולפעול בהתאם לרצונם. אני מאמינה שעם הכנה נאותה, ילדים יכולים להרוויח ממפגש כזה, שלא לדבר על האדם החולה, שבוודאי ישמח למבקרים עליזים שכאלה. לעיתים קרובות, ילדים מקבלים עובדות חיים כפשוטן, ומגיבים אליהן בדרך עניינית ובריאה. זה מותנה, כמובן, בעמדה הורית דומה, המועברת אליהם ישירות ובעקיפין. אם תבחרו שלא להביאם לבית החולים, אפשר יהיה לנקוט דרך ביניים, של ציורים וברכות אותם יוכלו לשלוח באמצעותכם לדוד האהוב, ובכך להרגיש קרובים ומעורבים בדרכם. תהיה החלטתכם אשר תהיה, אני מאחלת לכולכם בריאות ונחת. ליאת

כמו אחות אחראית או עובדת סוציאלית, שיסבירו לילדים מה הם יראו, לאיזה מכשירים מחובר ויוכלו לענות על שאלותיהם. הצוותים אמורים ברוב בתי החולים להתמודד עם מפגשים דומים