שינוי התנהגותי

שלום רב,לביתי הבכורה בת ה-7 (יש לה 2 אחיות)שעלתה לכיתה א' השנה יש התפרצויות שמפחידות אותי כאדם בוגר למשל נשפך עליה מיץ והילדים צחקו או שקיבלה מכה בראש מסלע כשהיתה בטיול למרות שכמעט כל הילדים קיבלו מכה ההתפרצויות שלה מתבטאות בכך שהיא בורחת מהמקום ולא רוצה לדבר עם אף אחד או שהיא צועקת על הילדים שצחקו עליה ועושה פרצוף עצבני. אני חוששת מחרם חברתי כי כמו שזה נראה בעין זה די מפחיד היא יושב עם הילדים בכיף וצוחקים ופתאום שנשםך עליה המיץ והילדים צחקו היא נהיית ילדה אחרת חשוב לציין שהיא ילדה טובה מאוד וממושמעת כמובן שאני מסבירה לה שלא מתנהגים ככה. הייתי רוצה לדעת איך להתנהג איתה ואם היא צריכה טיםול םסיכולוגי

שלום סבינה, בדברים שלך הדגשת פעמיים עד כמה התנהגותה של בתך "מפחידה" אותך, ואני לא בטוחה שאני מבינה עד הסוף מה מפחיד בזה. בתך מגיבה במבוכה גדולה או זעם על כך שכביכול 'נתפסה' ברגע בלתי מחמיא. ילדים בגילה עדיין קונקרטיים מאד, ומאמינים ש"מה שרואים, זה מה שיש". אם היא קיבלה מכה בראש מהסלע או שפכה על עצמה מיץ, היא חוששת להיתפס כבלתי כשירה, לא זהירה או מגוחכת. אפשר להניח שקיימת אצלה מידה של חוסר ביטחון ודימוי עצמי לא מאד חיובי, מה שמחריף אולי את עוצמת התגובה שלה. אני חושבת שלא מוכרחים להיבהל מזה, ובמקום זאת לפעול לחיזוק הביטחון שלה, בדרך של עידוד, התפעלות טבעית מיכולותיה וכישוריה, וזימון מצבים של התמודדות בדרך של הסתמכות עצמית. נסי לחשוב על סיבות אפשריות לכך שבתך חווה את ה'מעידות' הקטנות כאסון, ולהגיב אליהן בבית (אל המעידות) כאל עניין פעוט, אם בכלל. פנייה לטיפול בגיל זה נראית במקומה רק אם קיימת תחושת מצוקה או פגיעה משמעותית בתפקוד שלה. בברכה ליאת