תשובה בחזרה ליאת

השלום ליאת, אני מאד הייתי פתוחה לספר לאחרים על מה שקרה לי היו תקופות אפילו במחלה ששאלתי הרבה פעמים למה זה קרה לי ולא היתה לי תשובה .לגבי הבן שלי דור אני חושבת שדור ראה את הכל כי בעצם הייתי בבית כל הזמן ורוב הזמן בטיפולים הקשים הייתי במיטה וכמובן ששיתפתי את דור הבן שלי בתחושות שלי גם בשמחה וגם בעצב אני מאד שקופה ישר רואים עלי עם אני עצובה או שמחה.למה בעצם שאלתי אותך שוב, אני קצת מפחדת שדור לא יהיה חרד מזה ולכן היה חשוב לי לדעת מה הוא חושב אישית. מה שהכי מעליב אותי יש לי גיסה יותר קטנה ממני ויום אחד סיפרתי לה על הפדיקוריסטית על אח שלה שיש לו גם בצוואר סרטן והיא אמרה שלא נדע חס וחלילה בי זה פוגע לשמוע דברים כאלה כי לי זה בא .מאנשים יותר קרובים הייתי מצפה לשמוע הנה לך זה עבר והכל בסדר לא משנה לנו משהו אחר תודה ליאת.

שוב שלום ליאת, למרות שאחוזי ההחלמה ממחלת הסרטן הולכים וגדלים משנה לשנה, היא עדיין מעוררת פחד אצל אנשים רבים, שלפעמים אפילו מתקשים לקרוא לה בשמה. למרבה הצער, קיימות בציבור תפיסות שגויות, אמונות לא הגיוניות ואפילו מחשבות מאגיות סביב מחלת הסרטן, אפשר לומר בחיוך, שמסרטן אפשר להבריא, אך מטיפשות או חוסר רגישות - לא. ולכן, אנחנו שומעים (ולא רק ממך) על חולים שנפגעים ונעלבים מהערות, מהתרחקות של חברים ובני משפחה, ומדעות קדומות ביחס לסרטן וביחס למי שחלו בו. אני מאמינה שגיסתך היא אישה טובה בדר"כ, שהפחד הפריע לה בבחירת המילים ה'נכונות'. כמי שכבר עברה את הקשה מכל, את ודאי יודעת מה ב-א-מ-ת חשוב בחיים, וממה לא כדאי להתרגש. אפשר להתנחם בכך שדור מצליח להתייחס למחלה שלך בטבעיות ובפתיחות, והוא משקף בכך עמדה בריאה, שאינה תלוייה בדעות קדומות וחרדות מאגיות. העובדה שהוא ראה אותך מתמודדת, יכולה לחסן אותו מפני דעות קדומות, ולעודד אותו לפתח מידה של עמידות. עם זאת, ייתכנו קשיים רגשיים שיבצבצו לאט לאט. בקשי מהגננת להישאר עם אצבע על הדופק, ולהעניק לו את מלוא התמיכה והסבלנות בימים אלה. בשמחות ליאת