מרגישה מיואשת

שלום רב. אתמול חזרתי הביתה מבית החולים והבאתי תינוקת חדשה. בבית יש לי עוד בת שנה וחצי. בכל פעם שאני מתישבת להניק את התינוקת, הילדה הגדולה יותר בוכה בהסטריה, צורחת, מטפסת לי על הברכיים, מרביצה, חוטפת כל מני חפצים כמו ניירות, מפיות, נייר טואלט ועוד ועוד... בסיום ההנקה זה לא נגמר - כשאני מנסה לקחת ממנה את נייר הטואלט המרוח בנזלת, היא צועקת עליי, מנסה לברוח. באופן כללי כועסת עליי, מסרבת לקחת אוכל שאני מציעה לה. אוכלת ממש ממש קצת (זה גם משום שכרגע היא מצוננת). אני מרגישה ממש חסרת אונים... איך מתמודדים?! תודה

שלום אנה, מזל טוב להולדת התינוקת החדשה! לידת אח יכולה להיחוות כמשבר עבור כל ילד, ואולי אף יותר כשמדובר בילדה כ"כ צעירה, שזקוקה לך עדיין ברמה הכי קונקרטית ובסיסית. אני חושבת כמה הכל נראה לך כרגע בלתי אפשרי ומציף, אך עליך לזכור שמדובר בימים ראשונים, בהצטננות (שאף פעם לא קלה אצל תינוקות בני שנה וחצי), בבלוז המפורסם ממנו סובלות נשים אחרי לידה, ובקשיי התארגנות נורמליים, המאפיינים את הימים הראשונים בבית עם תינוק חדש. אני חושבת שהמצרך החיוני ביותר כרגע הוא עזרה, וכדאי לנסות לגייס את מי שאפשר למשימה (בעלך, סבתא, דודה, חברה טובה). כרגע, התינוקת החדשה עוד אינה דורשת הרבה, מלבד ארוחות וטיפול בסיסי, ולכן רצוי להשקיע מעט יותר בתינוקת הגדולה, תוך שאת מתמרנת בזהירות והתחשבות (אך גם באסרטיביות) בין הצרכים של שתיהן (ושלך כמובן). מול גילויי תוקפנות עליך להגיב מייד, ולא לאפשר זאת. מאחר שבתך הגדולה היא עדיין תינוקת בעצמה, אין טעם בהסברים מילוליים, אלא במעשים. נסי להיות סלחנית לירידה בתיאבון, ולהתייחס אליו כתוצאה של מחלה ומתח. אל תתעקשי על מה שלא חייבים. את צריכה לחסוך בכוחות ובאנרגיה ולפתח התנהלות יעילה. זה לוקח זמן. תני לעצמך את הזמן הזה, והשתדלי לסלוח לעצמך גם אם יהיו כמה ימים או שבועות קשים. בסופו של דבר העניינים נרגעים. מאחלת לך הרבה נחת ושמחה משתי בנותייך. ליאת