מוות קרוב משפחה

האמא שלי נפטרה מזה חודשיים, הבנים שלי היו מאוד קשורים לה ובמיוחד הילד בן החמש. אחרי המכה הזו וא נהפך לרגיש מאוד,בכיין ובהרבה מקים אלים( מרביץ לילדים בכיתה). הוא גם מספר סיפורים למורה שלו על סבתא ושהוא מבקש ממנה לחזור( מדבר עם התמונה).איך אני צריכה להתנהג איתו? אני מאוד מודה אם תפני אותי לפסיכולוג ילדים באזור עפולה תודה רבה

שלום רב, ראשית הרשי לי להשתתף בצערך ולהביע את תנחומי על מות אמך. אין לי ספק שהסתלקותה של אם וסבתא אהובה, משפיעה על כל בני הבית ללא יוצא מן הכלל, ויש לצפות לקשיים בשבועות ובחודשים הסמוכים לאירוע. ילדים קטנים עלולים 'להיפגע פעמיים' במקרה של מוות במשפחה. הם מתאבלים על אובדנו של המת וכואבים את חסרונו, אך גם מושפעים מהיעדרותו הרגשית של ההורה, המתאבל בעצמו, ולא פנוי אל הילד כבעבר. אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם המצב שאת מתארת, הוא לאפשר לעצמכם להתאבל יחד, ולעבד את מותה של סבתא כך שתצליחו להיפרד כמו שצריך ולהתפנות אל משימות החיים. כשהילד מדבר אל התמונה, תוכלי להקשיב לדבריו, להתייחס אליהם, לחזור על משאלתו (שסבתא תחזור) ולהסביר לו שמשאלה זו לא תוכל להתגשם למרבה הצער. אני ממליצה להדגיש את מה שסבתא *כן* השאירה לכם, ואת העובדה שזיכרה יישאר איתכם לנצח. עודדי את הילד לדבר על סבתא, לבכות או לצחוק כרצונו, לצייר ציורים שיביעו את תחושותיו, ולשאול שאלות על המוות. הניסיון מראה כי עבודת האבל היא חשובה מאין כמותה, ומאפשרת לנו - בכל גיל - להיפרד מהמת, ולהפנות בהדרגה את האנרגיה הנפשית אל הדמויות האהובות שנותרו סביבנו. (לצערי, איני מכירה פסיכולוג ילדים בעפולה, אך אם תכתבי ותצרפי כתובת מייל, אולי מישהו מקוראי הפורום ישלח לך המלצה.) מאחלת לך שתוכלי לשאת את הצער, ולשמוח בבני משפחתך ליאת

בנוגע לאותו עניין, המורה מספרת שהוא לא מסכים להשתתף בפעילויות בכיתה אלא אם היא נמצאת לידו( אותו דבר עושה בבית יושב כל הזמן לידי)איך מעודדים אותו לחזור לשגרה ולהשתתף עם כל הילדים בכיתה? שאלה אחרת: מה עושים ברגע שהוא מרביץ לילד בכיתה או מציק לו? איך מתנהגים? הרי הסברתי לך שלא היה ככה לפני שאמי נפטרה.