לליאת

קודם כול תודה רבה מאוד על התגובה והתשובה אבל ההיתי רוצה לשאול אותך מה את אומרת על זה שהחלטתי לשנוא את כולם כי הכריחו אותי לאכול אני לפעמיים לא מסוגלת להסתכל במראה בתמונות בכול דבר שמזכיר אותי אבל חשוב לי להגיד שלפעמים יש לי את הימים הטובים בהם אני שמחה (תמיד ההיתי שמחה עד שהתחילו אנשים להעיר ולהגיד )יוצאת אם חברות וכו. במשפט הזה כי הדבר הזה נורא מעצבן וכואב לי אמא שלי היא אישה רזה ואח שלי ואחים שלי רזו וכול הזמן מחמיאים להם ואני שם מסתכלת ובאה לי לבכות פשוט כאילו לצעוק אני גם פה אז מה אם לא רזיתי אני מרגישה כולכך הרבה פעמיים בודדה למרות שיש לי אהבה ותמיכה מההורים ומהחברים אני מוקפת דברים כאלה הבעיה שאו שאני מונעת לקבל אותם או שאני כועסת על הדברים האלה שלך מאי

שוב שלום מאי, שמחתי לקרוא שיש לך לפעמים גם ימים טובים. חשוב מאד לזכור את זה, דווקא בימים הקשים. ממש כשם שהמציאות שלנו היא פעם קשה ופעם נעימה, כך גם טיבם של אנשים - לפעמים הם מעצבנים, מאכזבים, מעליבים ופוגעים, ולפעמים אוהבים ותומכים. אם את מחליטה לשנוא את כולם, אולי תפסיקי להיפגע מהם, אך את עלולה - כתוצאה מהצעד הזה - לאבד גם את כל הטוב שהם יכולים להעניק לך. אני מבינה שקשה לך מאד עם עניין המשקל, ואת נוטה לראות באנשים האחרים (אלה שהכריחו אותך לאכול) את האחראיים למצבך. אני מניחה שמי שהכריח אותך לאכול האמין שהוא מסייע לך, ועשה זאת מתוך דאגה ואכפתיות. לדעתי, כדאי לנסות ולהיעזר שוב בדיאטנית מקצועית, כדי להחזיר לעצמך את השליטה על האכילה ומשקל הגוף, ולעשות זאת מתוך אחריות מלאה על עצמך ועל בריאותך. מאחלת לך שלא תאפשרי לכעס ולשנאה לצבוע את הכל, ושתצליחי להשאיר מקום לחמלה ואהבה, הן כלפי עצמך והן כלפי הזולת. שבוע נעים ליאת