נפרד בבכי בגן

הבן הבכור שלנו בן 3.5. הוא ילד חברותי, שמח ונבון. בתחילת השנה עברנו לעיר חדשה וכמובן שהוא גם התחיל ללכת לגן חדש. היום, 5 חודשים אחרי תחילת השנה הוא עדיין נפרד מאיתנו כמעט כל יום בבכי. הגננות מדווחות שאחרי זמן קצר הוא נרגע והוא משתתף יפה בכל הפעילויות בגן, יש לו חברים ואין איתו בעיות מיוחדות, אבל העניין הזה של הבכי בבוקר לא נגמר. זה לא משנה אם אבא או אמא מביאים אותו, אם כל הבוקר עד הגן עבר בצורה רגועה או בלחץ - בכל מקרה הוא נצמד ובוכה. הדבר היחיד שהפסיק את הבכי לתקופה קצרה היתה טבלה עם מדבקות שהדבקנו בכל ערב אחרי פרידה נעימה באותו יום. אחרי 10 ימים קנינו לו מתנה. הפרידות הנעימות החזיקו משהו כמו חודש אחרי שהפסקנו את עניין המדבקות אבל הבכי חזר. מה עושים?

שלום לך, בכי שנמשך זמן קצר, ונפסק כשההורה עוזב את הגן, 'מריח' כמו אמצעי להשגת תגמול, גם אם לא מיידי. לעיתים קרובות, קשיי הפרידה בבוקר משקפים גם את הקושי של ההורים, המגיבים לבכי ומתגמלים אותו בבלי דעת. עיסוק יתר בפרידה, כולל פרסים ומחמאות, עלול לפגום במוטיבציה של הילד לוותר על ה'טקס'. אני ממליצה לנסות לקצר ככל האפשר את זמן הפרידה בבוקר. תוכלו לומר לו כי אתם מבינים שקשה לו להיפרד, אך סומכים עליו שיצליח להתגבר על כך בקצב שלו. אל תבטיחו פרסים ומתנות, ונסו להימנע ככל יכולתכם מרחמים או מהתחושה שנעשה לו עוול כלשהו. היפרדו ממנו בחיוך, והשתדלו להימנע מלאזכר את הבוקר במהלך היום והערב בבית. כך פוחת הסיכוי לרווחים כלשהם מהמצב, וגובר הסיכוי לשינוי. בהצלחה ליאת

בהתחלה היינו יותר איטיים בפרידה, כולל חיבוקים ונישוקים שרק הגבירו את הבכי. בחודשים האחרונים אנחנו נפרדים בלי להתרשם מהבכי שלו. אומרים שלום, נותנים חיבוק ונשיקה וזהו, אבל זה לא עוזר. הדבר היחיד שאנחנו עושים לפעמים זה שאם למשל אבא שלו לוקח אותו לגן, אז לפני שהם יוצאים מהבית אני לוחשת לו בסוד שהיום אולי כדאי לו לעשות לאבא הפתעה ולהיפרד ממנו יפה.