סיבוב שני של תוקפנות - אין כוח ובקשת עצה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

25/02/2010 | 12:32 | מאת: גלית

היי ליאת כתבתי לך בעבר על בתי בת ה שלוש וחצי שלפני כ 5 חודשים נולדה לה אחות ותגובותיה לשינוי. לאחר התמודדות עקבית ודי ארוכה עם תוקפנותה הפיזית כלפינו, שכללה הפסקת פעילות משותפת והרחקתה ( ממני בעיקר כיון שהרוב הופנה כלפיי ) למס' דקות, נדמה היה כי חלה רגיעה של ממש במצבה. היא החלה להתחבר לאחותה, מסייעת לי בפעילויות הבוקר ואני נותנת לה אחריויות קטנות בנוגע לתינוקת. כמו כן אני משתדלת לפנות זמן אליה אם כי לא כל יום יוצא לי לעשות זאת באופן מסודר. העניין הוא שבשבוע האחרון התחלתנו בשילוב התינוקת בפעוטון, הנמצא באותו מתחם של גן של בתי ( זהו גן פרטי הכולל שלושה מתחמים לגילאים שונים). בימים האחרונים אני שמה לב ששוב, היא חוזרת להרביץ כשמתוסכלת ממשהו, אומרת לי, ובעיקר לי, "את קקה, את חצופה.." , בוכה הרבה ובכלל יש משהו לא נעים בחלקים של שהותנו המשותפת. עד לא מזמן התעלמתי מאמירות כמו את קקה ופיפי , מתוך הבנה שזהו עולם התוכן שלה כעת ואולי אם אתעלם, לא תהיה לה במה. אולם שמתי לב שנהפוך הוא ואני חשה כי היא לא מכבדת אותי ולכן הסברתי לה שאני לא מרשה לה לדבר ככה למי מאיתנו ושאם תעשה זאת, לא יהיה לי נעים איתה ואשים אותה לכמה דקות בצד עד שתרגע. התחלתי עם זה ונראה כי יש ירידה מסויימת בזה אבל עדיין, היא כאילו "מחפשת" את ההתעסקות הזו איתה. אני מצד שני מאוד מחזקת אותה על התנהגות חיובית ומנסה ככל יכולתי להמנע מ"מלחמה" איתה ולתת לה להבין את השלכות התנהגותה - למשל "לא רוצה לנעול נעליים, לא יודעת להרים מכנסיים"- מקבלים תשובה שהיא יכולה ויודעת ואם היא מפתחת מזה ויכוח ,אני פשוט ממשיכה בענייני ואפילו שלשום יצאה מהבית כשנעל אחת בידה ומחוץ לדלת הצליחה לנעול אותה. אני אוהבת אותה מאוד, ואפילו חשה כי אני מאוד קרובה אליה עד כדי כך שאני מאוד מופעלת רגשית זאת אומרת עושה דברים שיש בהם הגיון אבל עם הרבה מתח וחוסר רגיעה. מה את מייעצת לי? אני זקוקה מעט לסדר. אנא תשובתך המהירה...

25/02/2010 | 17:09 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום גלית, שמחתי לקרוא על השינוי שהצלחת להשיג באמצעות גישה נחושה ועקבית, ואין לי ספק שמי שמצליח פעם אחת, סיכוייו טובים גם להבא. למרבה הצער, חינוך וגידול ילדים היא משימה קשה ומתמשכת, המציבה בפנינו עוד ועוד אתגרים. מן התיאור שלך ניתן להתרשם שאת יודעת היטב מה נכון, ופועלת מתוך מחשבה ורגש במינונים מאוזנים. אני חושבת שהדרך להשיג את השלווה והאיזון גם מבפנים, קשורה לאיזו הבנה פנימית או נכונות להכיר בכך שאנחנו עושות כמיטב יכולתנו, לא תמיד באופן מושלם, אך מתוך רציונל ברור שלכולנו יש צרכים. הרצון לאהוב ולהעניק ללא גבולות מתנגש באופן בלתי נמנע עם הכוחות והמשאבים המוגבלים שלנו, ולכן עלינו לשמור גם על עצמנו. המשיכי לאהוב, להקדיש חום, אהבה ושפע תשומת לב, ועם זאת, זכרי לעמוד על שלך, לא לאפשר פגיעה בכבודך, ולאכוף את כללי ההתנהגות בבית שיבטיחו איכות חיים לכולכם. איתך ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים