ילד נגרר

בני בן 3 וחצי. בעבר היה מנהיג, וגל ילדים גדולים ממנו היו הולכים אחריו. בחצי השנה האחרונה הגלגל התהפך והוא הפך לנגרר בעיקר אחרי דמויות והתנהגויות שליליות למשל: ילד שמשתולל, מרביץ, דוחף, זורק חול הוא עושה זאת אחריו למרות שמודע לחוקי הגן ויודע שעושה דבר שאסור. או למשל יכול להנות מפעולה מסויימת אבל אם ילד אחר פתאום מביע חוסר ענין הוא מתחיל להפריע גם. ממה זה נובע? דברנו איתו הרבה- כמעט כל יום והסברנו לו שרק הוא מחליט איך לנהוג ושאף ילד לא מחליט בשבילו איך להתנהג ובמיוחד לא ילדים רעים ואלימים. נראה שהוא מבין אך זה לא בא לידי ביטוי ביישום. מה עושים עם זה? מה עוד אפשר להגיד או לעשות שלא ניסינו?

שלום מיכל, ילדים נחשפים מגיל צעיר למודלים שונים של התנהגות, טובים ורעים, ותפקידנו כהורים ןמחנכים לדאוג שהם יידעו להבחין בין טוב ורע, ולהפנים את הנורמות המקובלות. כדי שזה יקרה, אנו נוקטים בדר"כ במערך תגמולים מותאם לגיל וליכולת ההבנה של הילד. כלומר, אנו מזכים אותו בשבחים וחיזוקים חיוביים בכל פעם שהתנהגותו טובה ורצויה, ונוקטים סנקציות בכל פעם שהוא מפר את החוקים. כאשר אנו נוקטים גישה עקבית, הילד לומד כיצד כדאי יהיה לו להתנהג. לפעמים, גם מתוך התבוננות באחרים, נוצרת אצל הילד תחושה שהוא יזכה ברווחים ובתשומת לב דווקא אם יתנהג כנגד הכללים. במצב כזה (ולא חשוב איך הוא נוצר) עלינו לנתח בזהירות את מערך התגמולים שהילד שלנו מקבל, ולבחון כיצד אנחנו מגיבים ומתגמלים את התנהגותו. לכן, לפחות כפי שאני רואה את הדברים, אין טעם לשים את האחריות על הילדים ה'רעים', אלא לקחת אחריות בעצמכם, ולדאוג להצבת גבולות עקבית וברורה, תוך נקיטת סנקציות ברורות וחד משמעיות בכל פעם שהוא מתנהג באלימות. תוכלו לקרןא כאן בפורום לא מעט המלצות בנושא, או להיעזר בהדרכת הורים ע"י פסיכולוג ילדים. השתדלו להימנע משיחות והסברים מילוליים, מאחר שהם אינם יעילים בגיל הרך. במקום זאת מוטב לפעול (בתקיפות, אך לא בתוקפנות) לאכיפת כללי ההתנהגות, תוך שאתם מחזקים ומעודדים כל התנהגות פרו-חברתית, ולא מאפשרים התנהגויות אלימות והרסניות. בהצלחה ליאת