טל

שלום, בני בן 3, וחברו הטוב ביותר, שגר בסמיכות אלינו טם בעוד כשבוע עם הוריו לחו"ל לתקופה בלתי מוגבלת. אני צופה שהדבר יהיה קשה מאוד עבורו גם מאחר ושניהם נמצאים באותו הגן ומעדיפים לשחק אחד עם השני מאשר עם אחרים. איך מסבירים לו זאת? ואיך מסייעים לו בהתמודדות טובה? תודה

שלום רב, פרידות ואובדנים הם חלק מחיינו, ומרביתנו - כולל ילדים קטנים - מצויידים ביכולת להתמודד עמם בהצלחה. בגיל שלוש ילדים אכן מתחילים ליצור העדפות חברתיות, אך עדיין לא מדובר בחברות עמוקה ואקסלוסיבית שאין לה תחליף. אין לי ספק שאם בנך הוא ילד בריא וחברותי, הוא יצליח להתגבר על הפרידה ולמצוא לעצמו שותפים חדשים למשחק. עם זאת, אין להקל ראש ברגשות שהפרידה יכולה לעורר אצלו, ורצוי - ככל האפשר - לתת לילדים להיפרד כהלכה, לחשוב על אמצעים טכניים לעיבוד הפרידה ולשמירת קשר (חוברת ציורים וברכות, מזכרות הדדיות קטנות שיכינו זה לזה, שמירה על ערוצי תקשורת דרך המחשב או הטלפון, וכד'). לפעמים, מתוך רצון להפחית מהמצוקה הפוטנציאלית, מבוגרים מנסים להסתיר מילדים אירוע בלתי נעים שמצפה להם. במקרה של פרידה, ולמרות הרגשות הכואבים שהיא יכולה לעורר, נכון להכין את הילדים לכך, ולאפשר להם תהליך פרידה מסודר. שבוע זה בהחלט זמן טוב לפרידה בגיל הזה, ובעיני נכון להציג את הדברים כהווייתם, תוך שאתם - המבוגרים - מביעים ביטחון ביכולתו למצוא חברים חדשים וטובים, כמו גם לשמור על קשר עם החבר שעוזב. קבלו בהבנה כל ביטוי רגשי, כולל עצב, כעס או דאגה. התכוננו - בה במידה - גם לאדישות או התעניינות פרקטית נטולת רגשות. בברכה ליאת