ילדה בת שנתיים וחצי שלא יוצרת קשרים חברתיים עם בני

בתי בת שנתיים וחצי, מפותחת הרבה מעל לגילה מבחינת אינטיליגנציה, הבנה, דיבור שוטף ועוד. יש לה קשר מצויין עם בני משפחה ומכרים מבוגרים – מדברת, מספרת משחקת וכו, אך עם בני גילה בגן לא יוצרת קשרים חברתיים. משחקת באותו אזור שהילדים משחקים (פינת בובות, חצר) אך עם עצמה. כשהגננת מנסה לתווך בינה לבין ילד אחר לצורך משחק, היא נענית בחוסר רצון, משחקת איתו מספר דקות וזהו. יש לציין שהיא בת בכורה, ועד לגיל שנתיים היתה אצל מטפלת פרטית – ולכן לא היתה בקשר אינטנסיבי עם בני גילה עד לפני חצי שנה. האם זו התנהגות נורמטיבית לגילה? האם ייתכן חוסר התאמה בין התפתחותה הכללית, לבין התפתחותה החברתית כלפי בני גילה?

שלום חווה, בין גיל שנתיים לשלוש מתקיימת 'קפיצה' איכותית ביכולת לקיים הדדיות חברתית. עד אז, ילדים באמת משחקים זה לצד זה, ולא זה עם זה. התיאור שלך, כשלעצמו, יכול להתאים לילדה בגילה, אלא אם הגננת (שיש לה בסיס טוב להשוואה) רואה חריגות. אם אינך שקטה, פני למכון להתפתחות הילד, או לצוות טיפת חלב, שם יוכלו להרגיעך. בברכה ליאת

הגננת ראתה פער בין היכולת הכללית שלה ליכולות החברתיות שלה. למשל, היא אמרה שהיא אינה רואה חריגה בכך שילד אחר בגן בגילה מתנהג כמוה כיוון שאיננו מדבר בכלל. לגבי בתי, כיוון שהיא מאוד מפותחת בהיבטים האחרים (מדברת, שרה, רוקדת, משחקת עם מבוגרים בסוגי משחק שונים ומגוונים) הגננת חשבה שזה מוזר שדווקא בפן החברתי היא מתקשה. היא השתמשה במונח המרגיע: "נורה אדומה"... האם היא צודקת? באמת יש סיבה לדאגה? למה התכוונת במונח: "הגננת עצמה רואה חריגות"? אודה מאוד אם תוכלי להרחיב קצת.