תגובה ?

ברצוני לשאול מספר שאלות לגבי הסיטואציה הבאה: כאשר יש עימות בן אב/אם לבין בן/בת בגיל ההתבגרות וההורה הבוגר השני אינו נמצא בשטח בזמן העימות אלא חוזר למצב שבו הוא מוצא את שני הצדדים כעוסים: 1. האם ההורה שלא היה נוכח בעימות צריך לשאול כל אחד מהצדדים מה קרה ? אם כן, האם אחרי שהקשיב לשני הצדדים הוא צריך להביע את דעתו או להתעלם ? אם כן, האם הבעת הדעה צריכה להיות ע"י תמיכה ולקיחת צד מי צודק ומי לא צודק? או, האם נקיטת העמדה צריכה להתייחס רק למעשה או לויכוח מבלי לצדד בצד כלשהו? 2. באם ההורה מביע את דעתו באופן שבו הוא מעיר למתבגר כי לא היה צריך לנהוג כפי שנהג יכולה להתפרש ע"י הבן/בת כי ההורה תומך בבן זוגו ומסכים לדרך שבה נקט בן הזוג או שמסכימים לכך שמה שקרה לא היה צריך להיות כפי שהיה אך לא בהכרח דרכי הפעולה שנקט בן הזוג השני הם הדרך הנכונה ? 3. האם חוסר תגובה לאחר שההורה הקשיב למתבגר יכול להתפרש אצל המתבגר כנתינת חיזוק למתבגר (אתה צודק ) בהתנהגותו ולגרם לפגיעה בסמכותו של ההורה . 4. האם הורה אחד צריך לתמוך בהורה השני לפני הילד גם אם הוא חושב שההורה טועה ? תודה

שלום חני, ככלל, מוטב שהעמדות החינוכיות של ההורים יהיו בתיאום ובהסכמה, זאת, כדי לא ליצור בלבול וקונפליקטים במערכת המשפחתית. למרות האמור כאן, ובעיקר עם מתבגרים, ייתכנו עימותים וחילוקי דעות עם הורה אחד, ללא מעורבותו של ההורה האחר. אישית, אני אוהבת להתייחס אל מתבגרים כאל אנשים בוגרים, ולכן, כמו שקורה לעיתים בין אנשים מבוגרים, ייתכנו חילוקי דעות, עליהם יש להתגבר בדרכי שלום. לכן, לטעמי, מוטב שההורה הבלתי מעורב יביע את בטחונו ביכולתם של הילד וההורה האחר לפתור ביניהם את חילוקי הדעות גם ללא מעורבותו. הוא יכול להדגיש שהוא אוהב את שניהם, ולהזכיר להם שהאהבה והאיכפתיות משותפת לשלושתם. בברכה ליאת