הקניית בטחון לילדים

ליאת, שלום רב. קודם כל, הפורום מאד מעניין ומפרה, אני מאד נהנית לקרוא את פניות ההורים ואת תשובותייך. השאלה שלי היא לוא דווקא נוגעת לי, לפחות לא כרגע. לגיסתי יש שני ילדים - בת 7 ובן 5. הילדה בעלת בטחון מאד חזק, לעומתה הילד מפחד מדברים רבים, בעיקר מללכת לבד למשל לשירותים, או לא בביתו לחדר שאין בו אף אחד, גם אם אומרים לו שמותר וזה בסדר. הוא תמיד מבקש מאמא, או מבעלי (דוד) ללוות אותו. לדעתו של בעלי, הסיבה לכך היא שהילדה הגדולה כאשר עברה לחדר משלה ישנה בו לבד, לעומת זאת הילד מעולם לא ישן בחדר לבד, אלא או עם הוריו או עם אחותו. אני ובעלי התחלנו לתכנן ילד שני (יש לנו בת בת חצי שנה), אינשאללה הפרש הגילאים אמור להיות דומה - שנה וחצי, שנתיים. כמובן זה מוזר לשאול על ילד שעדיין בתכנון, אבל בעלי כבר אמר שהוא ירצה לשים את הילדים בחדרים נפרדים. לי אישית ואינטואיטיבית הרעיון נשמע מוזר ולא נכון. אשמח לדעת את דעתך בנושא.

היי אנה, אני שמחה שאת נעזרת ומוצאת עניין בפורום. תודה. את יודעת, יש כל כך הרבה גורמים היכולים להשפיע על התנהגותם של ילדים, על הכוחות שלהם, על הפחדים שלהם, על הביטחון שלהם בעולם ובעצמם, חלקם קשורים במבנים מולדים וחלקם בהשפעות סביבתיות. ההסבר של דוד לגבי האחיין שלכם יכול להיות נכון מאד, ובו בזמן מאד לא מדוייק או חסר. לא תמיד אפשר לדעת בוודאות כיצד נולד הפחד. השאלה של חדרים נפרדים או חדר משותף תלויה גם היא בנסיבות הספציפיות של כל משפחה. לפעמים אין בכלל שאלה, פשוט כי אין אפשרות טכנית (פעם כולנו גדלנו בחדרים משותפים והייתה שמחה גדולה, זוכרים?). לפעמים יש אפשרות טכנית, אך הצרכים המיוחדים של הילדים מכתיבים משהו אחר, ולפעמים - כל ילד גר בחדר משלו והכל נהדר. יש הורים הבוחרים לאפשר לילדים לגדול בחדר אחד, ולהפרידם רק בהגיעם לגיל ההתבגרות המוקדמת, כשצרכי הפרטיות מתעוררים באופן טבעי. נדמה לי שאין מתכון אחד נכון, ולכן אין ברירה אלא לחכות לילד השני שיגיע (אינשאללה, כדברייך :-))ולראות. אני מציעה לא להיתפס לנוקשות לכאן או לכאן, ולאפשר לעצמכם לזרום עם מה שיתאים אז. בשמחות ליאת