חרדת מוות לילד בן 13

הבן שלי בן 13 ובחודשים האחרונים הוא לעיתים נכנס בעצמו ואומר לאביו שהוא לא רוצה לחיות , ובשביל מה לעשות יום הולדת אם אנחנו בסוף נמות, ורוצה לציין שבדרך כלל ילד שמח, חייכן, אין לי מושג מה נכנס בו ומדוע המחשבות הללו רצות לו במוח, וישנם פעמים שהוא מפחד לישון וכל הזמן מחשבות רצות במוח, ואומר שהוא עצוב ולא יכול לישון , האם יש תשובה לנושא ,או מה לעשות בנדון? אודה לך על תשובתך..

שלום איריס, כולנו עומדים חסרי אונים מול מוחלטותו של המוות (ולפעמים גם מול השאלות הקשות בנושא זה, שמפנים אלינו הילדים שלנו). פחדי המוות חוזרים ו'מתקיפים' אותנו לאורך מעגל החיים, בכל פעם קצת אחרת, כשהיכולת לעמוד בהם תלויה במידה רבה בפונקציות המרגיעות שאנחנו מצליחים לגייס, מבפנים ומבחוץ. ילדים צעירים (וגם יותר גדולים), משתמשים בהוריהם כמקור הרגעה ונחמה, ורק בשלבים מאוחרים יותר הם מצליחים (יש לקוות) למצוא בתוך עצמם את הכוחות ואת המשמעות העמוקה, הנותנת לחייהם משמעות וערך. בנך, שכבר אינו ילד קטן, עסוק מאד בשאלות הקיומיות של החיים והמוות, ויש לו כבר את היכולת לחשיבה מופשטת. הוא כבר יודע שהמוות הוא עובדה קיימת שאין להילחם בה, ולכן נדמה לי שאפשר להתחיל לעסוק, במקום בשאלות המוות, בשאלות של מהות החיים. עם ילדים ומתבגרים אפשר לדבר על כוחה המרפא של האהבה, של היצירה והתרומה לזולת. אפשר להדגיש, כי בניגוד לעובדה שאין אנו יכולים לדעת מתי וממה נמות, יש לנו את הבחירה והשליטה על איך נחייה. אפשר להזכיר שאת המשמעות לחיינו עלינו לגלות בעצמנו, תוך שאנו פועלים כל הזמן על המציאות, בניסיון להשיג שליטה (על מה שניתן) בחיינו. אני מאמינה שברוב המקרים אנשים מצליחים להפיג כך חלק מן הפחד, ולנהל חיים טובים ומלאים למרות ההכרה בסופיותם. אם, למרות הכל, את מרגישה שהדיכאון והחרדה משתלטים עליו ומקשים עליו לתפקד כשורה במסגרות השונות של חייו, מוטב להיעזר בפסיכולוג קליני המתמחה בעבודה עם ילדים ומתבגרים. בברכה ליאת

תודה על תשובתך בקשר לבני - חרדת מוות אני אנסה לטפל בדרך שאת מציינת ואם אראה שינוי לכיוון שלילי ומשמעותי אני אשנה את הגישה.