בעיה שלי ..מתבגר בן 17.5

קודם כל אני רוצה לבקש סליחה על מספר המילים הגסות שיש בתוכן ההודעה אך בטאתי את עצמי כחה...אז נראלי אני צריך עזרה אני לא יודע מה הבעיה שלי תיראו את זה משו שאני כתבתי.... ****************************************************** נכנס ללמועדון, שתיתי עוד הפעם, ביטחון עצמי?כנראה שכן, כחה נהוג היום, אפחת לא מעריכה אותך לפי היופי אלא על פי..תאמת אפילו על זה אין לי תשובה.לא מנוסה..?לא הייתי מגדיר כך..בחור מכוער?יפה בלי להשוויץ.הגישה? יש מצב..אז נכנסתי למועדון שיכור,, או שלפחות הראש מסתובב ואני עם חיוך, מנסה למצוא על מי אני אלך, עם מי אני אתחיל. אני רואה אותה מרחוק , בחורה לא הכי יפה, אבל מה לעשות מתפשרים..הבעיה שאני מנסה לרקוד איתה והיא והחברות שלה מחייכות אליי, אני יודע שהן רוצות אותי, אני מרגיש תמשיכה מנסה להפנות אותי אל אותה אחת...והן הולכות בורחות כאילו הן טרף שבורח מאריה..להתבאס??עדיין לא הן לא שוות את זה..וגם כחה הן היו מכוערות אז למה להרוס לעצמי את הערב. ביינתים כדי לא להתייבש אני רוקד עם אחת שבא איתנו איתי ועם החברים, בחורה נאה רואים שיש לה אופי של בחורה טובה.למה לא? כי אני ראיתי , והסתכלתי היא חיפשה מישהו אחר, חבר שבא איתנו וכנראה לא שם לב לזה שהיא רוצה אותו, ואנחנו רוקדים אני הוא והיא ואני מרגיש תמשיכה שלה אליו , אבל ללא יחס מהצד שלו. אז עזבתי אותן, והמשכתי בחיפוש אחרי משהי שאולי תתאים לי. הינה אני רואה אותה, בחורה עם כובע של סנטה, שזה מדליק אותי... היא עם חברה נמוכה שנראת אחותה הקטנה מהיסודי או משו. אז אני ניגש , מתחיל לרקוד ולראות תגובה. לשים לב?הן שמו לב שאני שם , לפחות הבחורה הנמוכה ... אז אני ניגש ושואל:"אתן ביחד?" אז היא עונה"כן,ןמעדיפה שזה ישאר כחה". הבחורה השנייה הסתכלה עליי אחרי שהיא הפסיקה להתעסק עם הפלאפון שלה, ושאלה את חברה שלה מה אמרתי לה... אני כבר הלכתי אחרי כמה סיבובים של מבטים ולראות אולי איזה משיהי זורקת לעברי מבט, ועוד הפעם בלי תוצאות. אז אני נכנס לשירותים כ8 עד 10 אנשים בפנים אז אני שואל מי אחרון, דופקים בי מבט כזה שאומר לך:"לך קיבינימט".שאחרי מבט כזה בא לך להכניס להם אגרוף, אבל אתה אומר לעצמך שהם לא שווים את זה. אז אני נכנס לשירותים הפנויים ומשתין. שם לב לזה שיש הרבה כיתובים על הקירות ...ושואל את עצמי:איזה אנשים משועממים באים עם טושים למועדון ומתחילים לכתוב על הקירות...יוצא מהתא ..ואנשים באים לשירותים כדי לדבר, אז אני שותף ידיים ויוצא...ומנסה להמשיך במסע "הציד" שלי.. מתחיל להסתובב במועדון מנסה לגרום למישהי להתסכל לעברי, מסתכלות אבל מבט מוזר, זה לא היה מבט רצוי..יוצא למרפסת רואה שם את אחד החברים יושב על הספא עם עוד כמה אנשים... אחד מהם אומר לי שאני נראה לו מוכר מאיפשהו... אני אומר לו שאני לא יודע...הוא אומר לי בטח מאולם האירועים.. אז אני אומר לו:רוב הסיכויים שכן. לידינו חבורה של בנות מדברות וצוחקות.. עוברת לי המחשבה...עם אני אגש אליהן אני אעשה מעצמי צחוק, כי הן נראות מהבנות שיוצאות כדי לרקוד עם עצמן או משו כזה(שמייבשות כל אחד שניגש אליהן). אני לוקח תרגליים ועוזב תמקום למה התסכול כבר התחיל להשפיע עליי.אני חוזר לתוך המועדון על הבר יש טלויזיה עם סרטון קצר שעושה לופים, סרטון שורט של ברסלר שמנסר עץ, וכחה בלופים.הסתכלי על זה זמן מסוים והמשכתי ללכת. ואז ראיתי אותה, בחורה יפה, סקסית עם חיוך....כבר ראיתי אותה איפשהו, ואז אני נזכר שהיא חברה של האקסית של חבר שלי, ושישבתי איתה ועם חברות שלה, והיא מצאה חן בעייני עוד אז, אבל ביאסו אותי כשאמרו לי שיש לה חבר. ביינתים כחשבתי לגשת אליה היא נעלמה לי מהעין...ואני הייתי כבר כולי בבאסה ואמרתי לאדם שאני הולך, ואין לי זין לזה, ניסה לשכנע אותי להישאר, אבל אדם מכיר אותי טוב כשאני אומר שאין לי כוח אז אני מתכוון לזה. אז הוא אמר יפה שלום, עשיתי סבב עם כל החברה שהגענו איתם, ויצאתי מהמועדון, כולי מתוסכל ולבד כשאותי אף אחד לא צריך ולא רוצה.אני לא יודע בדרך כלל אם לא הייתי שיכור לרוב הבנות לא הייתי מקרב ולא מסתכל, אבל אני מרגיש בודד וזה הורג אותי, כואב לי בפנים , הרגשה כאילו אף אחד לא רוצה אותי.כשלכל החברים שלי יש חברה ורק לי אין, או לפחות יש להם משו ביידים ומישהי מיוחדת, לי אין את זה וזה כואב. גם מהחברים הקרובים קיבלתי דקירה בגב ממישהו שחשבתי שלא ידפוק לי קטעים מסריחים הוא דפק, וכאב לבן אדם על מגבון, וללכת לרכל מאחורי הגב ולזיין לכולם תשכל שאני חי על חשבונו בפנמייה.רציתי לדפוק לו משו בראש על המילים האלה, כי כשכולם עזבו אותו אני הייתי מאחוריו והבן אדם התבכיין לי שכולם דפקו לו סכין בגב. ואז אני הפכתי עולמות כדי שהוא יכנס לחדר שלי ויעבור מהחברים שלו שעושים לו עוול ולא מדברים ולא מתייחסים אליו. וויתרתי על כמה סטוצים עם בחורה בגללו, והוא דפק אותי בזה שסיפרתי לו דברים והוא עם ההתנהגות הערסית שלו התחיל לצעוק את זה, ואני כמעט נדפקתי בגלל זה. ואז כשהוא השלים עם אותם חברים עזב תחדר וחזר לחברים המיוחדים שלו שאחרי זה הכרתי אותם והבעיה לא הייתה בהם הבעיה הייתה בו.מניפולטור שמניפולציה אחת לא עבדה והם לימדו אותו לקח..לימדו אותו להעריך אותם. אך הבן זונה לא העריך אותי, אבל אמרתי לא נורא, לא אכפת לי. ועכשיו הכלב בן כלב הזה מתחשבן איתי על מגבונים שלקחתי ממנו בלי רשות כשהוא אמר לי כך מה שבא לך, אבל כשהוא היה אומר את זה הוא היה אומר את זה עם זיעה ועם כאב בלב, אני הייתי מדבר איתו על זה והייתי אומר לו אם אתה עושה משו על תעשה את זה בלב כבד, כי זה לא שווה כלום, והוא בא ואומר לי שלא הוא לא עושה כלום עם לב כבד ושום דבר פה לא מתוך נימוס.ועוד הפעם כשהייתי מבקש ממנו הוא היה עושה את זה בלב כבד.אז אני לקחתי וביקשתי ממנו רק דברים הפחות נחוצים כאשר הוא היה מבקש ומסנג'ר שאז הייתי מחשיב את זה בתור טובה לחבר. כסף זה לא הבעיה , מי שמכיר אותי יודע שהם יכולים לבוא ולבקש מודים ואני אביא להם כשיש לי, עם כל הלב, ורוב הפעמים אני לא אבקש מהם להחזיר לי ...והוא בא מפיץ עלי שם שאני גרמתי לאמא שלו לפשוט רגל..בן זונה זה מה שיש לי להגיד בגלל מגבון.הכניס לי חרב בגב ויצא מרשימת החברים שאני מוכן לעשות הכל בשבלם. אז איפה הייתי החברים הקרובים גם כן...התאומים חברים טובים יש להם חברות, רציתי לעשות איתם את הסילבסטר אבל הם כבר קבעו שהם נוסעים לצימרים עם החברות שלהם.ברגע ששמעתי את זה אני נעלבתי , אבל אי אפשר להאשים אותם , אני לא צריך להיות בשבילם מכשול ואני רוצה שהם ייהנו הכי שאפשר. אז באותו רגע הגעתי למסקנה: יש את המשפט הזה כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם. אז אצלי זה מתפרש אחד בשביל כולם והאחד לבד. כואב לי בלב, וההרגשה שכולם הפקירו אותי כואבת. ***************************************************

שלום דוד, לפני שאתייחס לתוכן הדברים, רציתי להגיד לך שכתיבה, בעיקר כשהיא קולחת, אינטליגנטית והומוריסטית (גם כשמדובר בהומור מריר) היא כלי ביטוי נפלא, ומאפשרת עיבוד והמשגה של חוויות ברמה התוך-נפשית, כמו גם תקשורת בלתי אמצעית עם אנשים אחרים, כשאתה נותן להם הזדמנות להציץ אל תוך נפשך ולפגוש שם חלקים כמוסים שלך, שאינם גלויים לעין בדר"כ. כל הכבוד. מהדברים שלך, שכאמור נכתבו באופן ספרותי ממש, עולים הרבה עצב ובדידות, תחושת ננטשות ובגידה מצד חברים, ואולי גם חוויה של חריגות ותחושות קיפוח. כאילו יש איזו מסיבה, שם בחוץ, שכולם נהנים בה ורק אתה לא. יש לא מעט מתבגרים, הנמצאים עדיין במלכודת הגיל: הם כבר אינם ילדים, אך עוד לא בוגרים, ונדמה להם שמה שטרם השיגו, כבר לא יקרה לעולם. לעיתים הם חשים שאחרים טובים ומוצלחים מהם, שאחרים מושכים ויפים מהם, שהבדידות והאכזבה ייחודיים רק להם ולא לאחרים. זוהי, כמובן, עמדה פסימית ומאד לא מדוייקת, הצבועה בצבעים קודרים, ולא מאפשרת התבוננות ריאלית יותר על המציאות. ברוב המקרים, דכדוך כזה חולף מעצמו, ומפנה את מקומו לעמדה אופטימית יותר. אבל לא תמיד. לפעמים באמת צריך עזרה ונוכחות מיטיבה ומרגיעה של אדם קרוב. כרגע, בשל הצורך שלך אותו אתה מביע בראשית דבריך, אני ממליצה על פנייה לגורם מקצועי כלשהו, שיוכל לתת מענה לקשיים האקטואליים שלך. תוכל לעשות זאת דרך גורמים בפנימייה (יועצת, פסיכולוג חינוכי, מדריך, וכד') או אולי מחוץ לפנימייה, אצל פסיכולוג קליני או עו"ס קליני, אליו תוכל לפנות בעזרת ההורים או רופא המשפחה. שולחת לך בינתיים כוחות ותקווה, ומעודדת אותך להמשיך לכתוב. יש לך את זה... :-)) ליאת

שלום ליאת! מעריך את זה שענית לי... מנסיוני ניסיתי לפנות לאותם אנשים מקצועים, אך העזרה שלהם לא הכי עזרה לי, הם אינם עזרו לי כי הם לא הבינו את מה שעובר עליי. בזמן האחרון(לפני כחודשיים) היה אירוע דקירה ואני הייתי עד. אותי ועוד שני חברים שלי לקחו לתת עדות.כאשר נכנסתי לאותו חוקר נוער, הוא ראה את העבר שלי , את ההיסטוריה הכי לא נעימה של המשפחה שלי, והסתכל עליי ובמבט אחד קרא את כל כולי. הוא שאל אותי:"למה אתה כועס?" אני עונה לו:"למה כועס , אני פשוט בשוק לפני חצי שעה דקרו ממולי בן אדם, ואם אני כועס אני כועס על אותם אנשים שבאים כמו 20 זאבים לאייל 1 וטורפים אותו." הוא עונה לי:"לא לזה אני מתכוון, למה אתה כועס על כולם, אני רואה את זה עלייך." ובאותו רגע נפל לי האסימון שאני באמת כועס והוא הבין אותי ונתן לי הרגשה של ביטחון.אחרי זה הוא דיבר איתי ,והוא הבין אותי יותר מאשר כל בן אדם אחר,ולפי דעתי זה בגלל שהוא ראה את ההיסטוריה של המשפחה ושל מה שאני ראיתי. אז השאלה היא, אולי בגלל שאני שומר את כל הדברים בפנים ולא נותן לאף אחד להאיר על אותה פינה חשוכה, אני כל כך ממורמר שאף אחד לא מתעניין בי, אז אני מרגיש לא רצוי.אבל מצד שני ,אנשים אחרים אומנם עברו אכזבות יותר קשות מהאנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליהם אבל מדברים על זה, אבל אני מסתכל עליהם ואני מזלזל בהם, תוך רחמים קשים שהלוואי שזה לא היה כחה, אבל הם הולכים כל היום עם הראש למטה עצובים ומחכים שאנשים יבואו ויעשו להם פוצי מוצי, נדמה לי שאני מגזים אבל כחה אני רואה את זה, ולא כחה אני רוצה שזה יהיה, אני לא רוצה שאנשים יירחמו עליי ויסתכלו עליי כמעין בן אדם חלש, אולי זה בגלל שלא קיבלתי מספיק אהבה ממשהי בגלל שהיה לי מקרה של אהבה נכזבת שלא הייתה יכולה להתקיים בגלל שעברתי לפנמייה לפני שנתיים, ומאז לא היה שום קשר נורמלי עם בחורה למרות שהיו לי כמה הדלקויות על בחורה, אבל הבחורה הייתה עם אופי מגעיל ואני מעדיף לגבוע ברעב מאשר לאכול מפח הזבל בקטע הזה. ובגלל תנאי הפנמייה(צבאית) עם המשמעת , שאני בה מוביל מבחינה חברתית ואני נוטה להיות נותן העצות לאחרים, אני לא מוכן ללכת ולבקש את העזרה מהחברים הקרובים כי אני רוצה להיות הדמות שנותנת להם בטחון.אולי? דרך אגב חנוכה שמח ותודה שאת מקדישה מזמנך