כפיות טובה?

בס"ד שלום רב אני אמא ל-2 ילדים: האחת בת 7 והשני בן 3. יש לי שאלה שאולי מטרידה עוד אמהות חוץ ממני (אני מקווה). אני עקרת בית מתוך בחירה אישית לטובת ילדיי. אני זאת שמשקיעה בהם,אני מאכילה,אני מקריאה סיפורים ,אני המורה בקיצור אני נמצאת בשבילם 24 שעות!! בעלי לעומת זאת נמצא פחות איתם - בממוצע 4 שעות. אז איך ייתכן שאת כל האהבה ,האהדה וההערכה הוא מקבל???!!!(אציין שהוא אבא ובעל נהדר)האם זה בגלל שאני הבטחון שלהם?אני היציבות שלהם?או שפשוט זה נובע מכפיות טובה ובעצם עליי לדאוג בראש ובראשונה לעצמי ואז גם ארצה את עצמי וגו אקבל יותר כבוד והערכה מצד כולם?! אני בבוקר עם בני ואחה"צ עם שניהם. לפעמים בני אומר לי "את תשארי בבית,אסור לך לצאת,אני אלך עם אבא" ואני אומרת לעצמי : "סליחה??!!!!!,מישהו אמר שאני חייבת להיות קבורה בבית כל היום? לא מגיע לי לצאת ולהנות גם כן?" מה קורה פה? האם הילדים אומרים זאת כי התרגלו לעניין שאני בבית או שאולי עדיף להם לצאת עם אבא כי הוא נכנע להם וקונה כל שיבקשו ,רק שירדו מהם? האם אני אמא גרועה אם אני לא מפנקת אותם יתר על המידה?(מקבלים כל מה שצריך ובריא להם אך לא כל שיבקשו) אשמח לשמוע את דעתך והאם נתקלת בתחושות דומות מאמהות אחרות!! שבוע טוב...

שלום רב, את מעלה שאלה חשובה, הנוגעת לחשש של הורים רבים, שמא מעצם היותם סמכותיים ונחושים מול ילדיהם, הם עלולים לאבד את אהדת הילדים והערכתם. מטבע הדברים, ההורה שמבלה את רוב שעות היום בבית, עם הילדים, הוא גם זה שמרבה להתעמת, לדרוש, להתייצב מול אירועי היום, הטובים והרעים, ולהידרש לפתרונות במגוון מצבים רחב. ההורה שנמצא מחוץ לבית, מגיע בדר"כ בשעות הערב, ופוגש את הילדים לזמן קצר יחסית ובסופי השבוע. במצב עניינים רצוי, שני ההורים חולקים 'אני מאמין' חינוכי דומה, מחזקים ומגבים זה את זה מול הילדים. יש הורים המצליחים לגבש חזית אחידה אפילו בהיותם גרושים, מתוך הבנה שטובת הילדים תלויה בכך במידה רבה. באופן ענייני, את הכבוד וההערכה מצד ילדייך את צריכה להרוויח בזכות התנהגותך ועמדתך מולם. פינוק חסר הבחנה יכול לזכות אותך, בטווח הקצר, במשהו שנראה כמו אהדה, אך זוהי חרב פיפיות, שכן ילד מפונק וחסר גבולות נוטה לסבול מקשיים ובעיות בבית ומחוצה לו. כפי שזה נראה כרגע, את נשמעת אמביוולנטית וחצויה סביב ההישארות שלך בבית, וסוגייה זו עליך לפתור בינך ובינך, או בינך לבין בעלך. זו שאלה שאינה נוגעת לילדים, ולפחות כפי שאני רואה את הדברים, הם לא אמורים להודות לך או להעריך אותך על כך (לפחות לא כל עוד הם ילדים צעירים כל כך). אני מחזקת ומעודדת אותך להמשיך להיות אמא טובה, לעשות כל מאמץ לחנך את ילדייך ולהציב להם גבולות ברורים לצד הרבה אהבה וחום. נדמה לי שאת יכולה לשמוח באהבתם של הילדים לאביהם, בעיקר אם הוא אבא טוב ונהדר כפי שציינת. זכרי שאהבתם אליו אינה באה על חשבון אהבתם אליך, גם אם זו באה לביטוי באופנים אחרים. בברכה ליאת

בס"ד בוקר טוב ליאת 1. בקשר לעבודה - את צודקת שאני בדילמה עם עצמי וזאת בגלל שאני רואה שהילדים מעריכים את מי שנמצא פחות איתם, אני רואה משפחות שההורים נמצאים רוב היום בעבודה (ואני נגד זה) והילדים בצהרונים ובחוגים אבל....הילדים מטורפים עליהם, מעריכים אותם ואני שמעניקה להם גבולות , בטחון , חום ואהבה מוערכת פחות , מדוע???? (מתשובתך הקודמת לא כ"כ קיבלתי או לא הבנתי את התשובה לכך) אתן לך דוגמה : כשבעלי מגיע מהעבודה ויוצא שוב לבית הכנסת / קניות וכו', אין מצב שילדיי יתנו לו לצאת בלי חיבוק ונשיקה אבל.....כשאני יוצאת ומשאירה אותם עם בעלי , הם ישאלו לאן אני הולכת אבל לא מחייב שירוצו לחבק ולנשק,אלא אם אבקש ואני שואלת אותך ואת עצמי , " למה???????!!!" האם זה נובע מכך שיודעים שאחזור? האם בגלל שאני הבטחון והיציבות שלהם? זאת שתמיד נשארת איתם גם כשאבא בבית וגם כשאיננו?? בעלי יוצא ונכנס כל הזמן(ביה"כ/קניות/שעורי תורה וכו') אבל אני תמיד איתם! 2. בעלי ואני מאוחדים ביותר בהשקפות החינוך שלנו שכולל גבולות ברורים רק שבקניות.....יש לבעלי בעיה לעמוד מול הבלגן שיעשו לו אם לא יקנה להם מה שרוצים (והם בהחלט יודעים לנגן לו על זה) 3. נשמע כאילו את חושבת שמפריע לי שילדיי אוהבים/אוהדים את בעלי אז..... ממש לא! בעלי הוא אבא ובעל נהדר,רגיש ומקסים,פשוט אני לא מבינה מדוע אני פחות נחשבת למרות שאני מעניקה יותר ממנו בכל המובנים. תודה ושבוע מקסים.