מתבגר

היי קוראים לי דוד ואני בכיתה ט' וליפני שנה היתי מקובל בכיתה שלי אבל היתה איזה בעיה עם חברים קנאים שהסיתו את רוב הילדים בכיתה שלי נגדי ובמשך החופש ניכנסתי לדיכאאון כבד היו לי מחשבות אם אני בכלל שווה משהו למישהו וגם באותו זמן המשפחה שלי גם "עשו בעיות" ואני עדין בדיכאון ואני לא יודע מה לעשות אני רוצה לדבר עם מישהו אבל אני לא סומך על אף אחד מה אני יכול לעשות אני בכלל לא משקיע בלימודים שלי ואני לא יודע כבר מה לעשות.

שלום דוד, עצוב לשמוע כמה קשה ובודד לך בימים אלה. כנראה שכדי להיעזר לא תהיה ברירה אלא לנסות (בכל זאת) לסמוך על מישהו, ולשתף אותו בקשיים. זה יכול להיות אחד ההורים, אח גדול, קרוב משפחה או חבר, וזה יכול להיות גם גורם טיפולי כלשהו, כמו יועצת ביה"ס, פסיכולוגית ביה"ס או (בתור התחלה) גם המורה שלך. מבוגרים מצליחים ברוב המקרים להתגייס בהצלחה לטובת ילד במצוקה, ולסייע לו ישירות או בעקיפין. חשוב לי לומר לך שדיכאון, מכביד ומעיק ככל שיהיה, הוא עניין חולף ובר טיפול, וכדאי מאד לא להישאב לתוכו. דיכאון 'יודע' לכרסם כמעט בכל תחום, ומוטב "להרוג אותו כשהוא קטן". זכור שכדי לצאת מדיכאון צריך לפעמים לעשות דברים בניגוד לדחף המיידי. אני מתכוונת שבמקום להתעטף בבדידות, עדיף לצאת ולפגוש אנשים (גם אם מאד אין חשק), ובמקום לשכב בחוסר מעש רצוי דווקא לעסוק בפעילות ספורטיבית או אחרת, שיש בה פוטנציאל לשיפור מצב הרוח. בקיצור - יש תקווה, אבל צריך לצאת לקראתה ולקדם את עצמך, לפחות כדי למצוא עזרה. שולחת לך כוחות, חיוך ועידוד ליאת