התמודדות עם מותו של כלב המשפחה - דחוף.

שלום לכם, הכלב שלנו, בקס (איתנו שבע שנים) כבר שלושה שבועות חולה מאוד, יש לו סרטן ומצבו חמור - בצער רב מאוד הוחלט להרדימו היום. ילדתנו בת השלוש נולדה כמובן כשבקס כבר איתנו ומתייחסת אליו כבן משפחה מן המניין וביימים אלה מאוד מודעת למצבו הבריאותי. לאחר התייעצות הובהר לנו שעלינו לספר לה שהוא מת לאחר שיורדם ולא לנסות להסתיר עם סיפורים אחרים. כמובן שיש לעשות זאת בדרך קלילה ללא דרמות, לאפשר לה להתבטא ולצייר לו אם תחפוץ בכך. נותרתי ללא תשובה לשאלה חשובה אחת. מה בדבר כלב חדש שימלא את מקומו של בקס? אין ספק שניקח כלב חדש אך יש דילמה לגבי התזמון. אשתי חושבת שהבאת כלב חדש מיד עם לכתו של בקס עלולה להעביר מסר בעייתי, שיש תחליף לכל אחד, שהיא עלולה להקביל לבני אדם - שאם היא או אנחנו נחלה נרצה\נוכל להחליפה באחרת. ורוצה להמתין תקופה מסויימת. מאידך, אני חשבתי שהבאת כלב מיד עם לכתו של בקס תקל על הילדה ותמזער את החלל שישאר כאשר לא יהיה את הכלב שאותו היא מכירה מיום היוולדה. כך שלא יהיה לה את הזמן להתעסק בחסרונו. (כמובן שעלי זה יקל אבל אני לא העניין פה). אודה לכם על תשובתכם,

שלום טל, אני רוצה לקוות שבקס כבר אינו סובל, ולהשתתף בכנות בצערכם. כלב הוא ידיד קרוב ובן משפחה לכל דבר, ואובדנו הוא אובדן קשה לבני הבית כולם. אני מסכימה מאד עם ההמלצה הקוראת לשתף את בתכם במידע האמיתי, ולראות במותו של בקס הזדמנות (עצובה אמנם, אבל הזדמנות) ללמוד משהו חשוב על החיים ועל עובדת המוות. חשוב לחזור ולהדגיש שבקס כבר לא מרגיש שום דבר, ושהוא נח בשלום בקברו, אחרי שהיו לו חיים טובים בחברת האנשים שאהבו אותו כל כך. אני נוטה להסכים גם עם אשתך, ומאמינה שיש חשיבות גם בתהליך האבל. הניסיון להקל במהירות על הכאב ולמלא מהר את החלל, עלול לפספס או להפריע ל'עבודת האבל' החשובה מאד דווקא לתהליך ההחלמה וההתאוששות (גם שלך!). אין כאן חוקים ברורים או פרק זמן 'נכון' או 'לא נכון', אבל רצוי לאפשר זמן מה לפרידה, לעיבוד תחושות האובדן, לבכי, לצער ולגעגוע. כלב חדש הוא, כמובן, דרך נהדרת להחזיר שמחה ושובבות הביתה, ואני מניחה שאם תגלו מידה של רגישות והקשבה לרגשותיכם ולרגשותיה, תדעו מתי הרגע הנכון לכך. בברכה ליאת

כך נעשה.