חברים לבן 4

שלום ליאת, כתבתי לך כבר בעבר, אנחנו מתגוררים עקב שליחות מזה שנה וחצי באירופה. בני כמעט בן ארבע והוא הולך לגן שנה שניה. שנה שעברה הוא היה בגן כשמלאו לו שלוש (כלומר, פחות משנה). הוא הולך לאותה קבוצה עם אחותו בת ה-6. הוא עדיין לא מדבר לגמרי את השפה אם כי נראה שהוא מבין יותר ממה שאנחנו חושבים. הוא משחק נפלא עם אחותו אבל כמעט לא עם ילדים אחרים. אין לו חברים שלו בגן. אני מנסה לפעמים להפגיש אותו אחה"צ עם ילדים מהגן אבל זה קשה ובדרך כלל זה יחד עם אחותו והיא שכבר שולטת בשפה, די משתלטת. נראה לי שיש לו קושי לפתח קשרים חברתיים עם בני גילו. הוא מנסה ונראה כאילו לא מצליח. הוא מאוד רוצה חברים ומדבר על זה הרבה, אבל בפועל אין לו. אני די מודאגת, למרות שכפי שציינתי עם אחותו הוא משחק נפלא, גם במשחקי דמיון, גם במשחקי קופסא למינהם. ברצוני לציין כי הוא נתקף לעיתים בהתקפי זעם והרבה פעמים אומר כי הוא שונא (את אמא, אבא, אחותו, חבר). מה דעתך?

שלום מיכל, שמחה לשמוע ממך שוב. קצת קשה לי להעריך ממרחק, רק על סמך התיאור הקצר שלך, מה בדיוק הקושי, והאם הוא מדאיג. אינטואיטיבית, אני נוטה להאמין שהתקפי הזעם הם ביטוי לתסכול הגדול שהוא חש מול הגרעון השפתי, שיוצר מעין רגרסיה התפתחותית (אני מתכוונת לכך שהוא נמצא במצב די דומה לזה של ילד צעיר יותר, שעדיין לא מצליח לבטא את עצמו במילים, ומתוסכל מאד עקב כך). בנך, למעשה, חווה את עצמו בשני אופנים שונים. כשהוא בבית, בסביבה דוברת עברית, הוא מתפקד כבן ארבע רגיל, ומשחק נפלא עם אחותו ואיתכם. אך כשהוא בגן, בהיעדר השליטה בשפה, הוא מתקשה לבטא את עצמו בחופשיות ולתקשר ביעילות עם בני גילו. הפער הזה בהחלט יכול ליצור חוויית-עצמי מבולבלת, וניסיון להיצמד לאחותו כל עוד הוא יכול. בהנחה שההסבר הזה מתקבל גם על דעתך, אני מציעה להתאזר בסבלנות וסלחנות, ולאפשר לו ליהנות מהמשאבים המשפחתיים ככל שיידרש. אם, לעומת זאת, את חושדת שמדובר בקשיי תקשורת או בעייה התפתחותית כלשהי, שווה להתייעץ עם גורמים מקצועיים, פנים אל פנים. מעניין אותי מה אומרת עליו הגננת, והאם היא סבורה שקיימת חריגות או בעיה במיומנויות החברתיות שלו. תחושת הבטן שלי, כאמור, לא לוקחת לכיוונים הללו, אך זוהי תחושת בטן בלבד, ואין לראות בה אבחנה כלל ועיקר. אשמח אם תמשיכי לעדכן. להתראות ליאת

ליאת שלום, תודה על התגובה. כששאלנו את הגננת היא אומרת שהוא משחק יפה מאוד בגן וכשאחותו לא בסביבה (בפעילות של ילדי גדולים יותר), הוא מסתדר מצויין, משחק ומדבר יותר בפתיחות איתן ועם הילדים. קצת קשה לי לדעת אם אכן זה המצב כי יש לי תחושה שהגננות כאן מנסות ליפות דברים אבל יתכן וזו רק תחושה. השאלה שלי היא האם זה סביר בגילו ובנסיבות אלו עדיין אין לו חברים משלו. תודה רבה