פחדים אצל ילד בן 5

שלום, אשמח אם תעזרי לנו בבעיה שמטרידה אותנו, אם כי אני רואה בפורום שהרבה הורים פונים בנושא פחדים של ילדים בני 5 וכנראה התופעה מאפיינת את הגיל, אך יחד עם זאת אני מבקשת אם אפשר לקבל כלים מוחשיים להתמודדות עם התופעה. בננו בן ה-5 מפחד ללכת לבד לשירותים, לחדר המשחקים או אפילו מהסלון למטבח, נעזר באחותו הקטנה על מנת להגיע מחדר לחדר או ללכת לשירותים, הפך להיות מאד תלותי ובכיין, מגלה סימנים של פחד אמיתי(צעקות ובריחה אלינו) לא נראה לי שהוא לא עושה זאת סתם כך, אך יחד עם זאת הוא לא מצליח להסביר לי ממה הוא פוחד, לפעמים הוא אומר שזה משהו בטלויזיה שהוא ראה, וכד'.הדבר מאד מטריד במיוחד לאור העובדה שאנחנו לא מבינים את פחדיו לעיתים אנו כועסים עליו ולא נכנעים לדרישותיו לבוא איתו אך האם זה נכון? האם מדובר בשלב האופייני לגיל 5 או שיש כאן בעיה אחרת? לעיתים הוא גם מתעורר מתוך שינה ומבקש לבוא לישון איתנו אבל אנחנו לא מאפשרים לו, הוא מבקש שנשב לידו לפני השינה אך אנחנו רוצים שילמד להירדם לבד (עם אור קטן, עם מוזיקה וביחד עם אחותו באותו החדר). רציתי לציין שהיו תקופות "טובות" יותר בהן שמתי לב שהוא הולך לבד לחדרים אחרים בבית ואפילו לשירותים (אם כי הוא תמיד מודיע על כך ותמיד מדליק את האור גם ביום).ברצוני לציין שבגן הוא הולך לבד לשירותים כי לדבריו הוא שומע את הילדים האחרים, בכלל מדובר בילד נורמטיבי לחלוטין המפותח בהתאם לגילו.נודה לך עזרתך בהקדם. תודה,

שלום דורית, גיל 5 אכן מועד לפחדים "לא הגיוניים", בשל הקושי להבחין בצורה טובה בין מציאות ודמיון. אין, כמובן, טעם לכעוס עליו בשל הפחדים, גם אם הם נראים לכם, המבוגרים, חסרי שחר והיגיון. אחרי הכל, גם לפחדים שלנו לא תמיד יש אחיזה במציאות, ובכל זאת הם שם... ברמה הפרקטית, הורים אכן ממלאים תפקיד חשוב בחייו של הילד הצעיר, כמווסתים ומרגיעי חרדה. ההיענות לפחד, מוטב שתהיה עניינית ומיידית, מבלי לגלוש למערכת שלמה של "רווחים משניים" כמו שקורה לפעמים. במשך היום, כשהוא פוחד לעבור מחדר לחדר, תוכלו להביע אהדה והבנה ("אנחנו רואים שקשה לך, ומבינים אותך"), אך לא להציע "שירותים מיותרים" של ליווי צמוד, גם לא לשירותים. אם אנחנו רוצים לעורר בילד מוטיבציה לשינוי ורצון להתגבר על הפחד, עלינו להביא לכך שהוא יחווה את הפחד כמגבלה או כמוביל להפסד כלשהו. לעיתים, הורים שמרחמים על הילד בגלל החרדות שלו, מנסים לפצותו על הגרעונות שנוצרו בחייו עקב כך, ולמעשה הופכים את הפחד ל'כדאי'. אין זה אומר שעלינו להשאיר את הילד לבד עם פחדיו, אלא ללהטט בין הרצון לסייע ולתמוך, לבין החשש מלתגמל אותו בעקיפין. לכן, מול פחדי הלילה, אפשר להיות קשובים ותומכים, וגם לשבת קצת ליד מיטתו, לפרק זמן קצוב וידוע מראש (למשל 10-15 דקות), בהן יוכל לנסות להירדם בנוכחותכם. הודיעו לו מראש שלאחר רבע שעה תצאו מהחדר, ותשמרו עליו מהסלון או מחדר השינה שלכם. במקביל, אני מציעה להשתמש בשפע הספרים המוקדשים לנושא הפחד, המדגישים את האוניברסליות והנורמליות שלו... ראי כאן- http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/ShlaveiChaim/GilRach/klali/SipureyYeladim.htm בהצלחה ליאת