יחסי אהבה שנאה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

09/11/2009 | 20:04 | מאת: מ. מיכאלי

בני בן 6.5 בן זקונים. יש לו שני אחים גדולים מאוד 23, 18 . הוא נתון להתקפות זעם תכופות ביותר. על כל דבר הוא מתפרץ, לא -שולט בלשנו, מוציא זעמו עלי ועל אביו באמירות כמו :שונא אותך, את האמא הכי רעה בעולם. אני עונה לו בדברים קשים שאחר כך אני מצטערת עליהם, כמו: אתה מפוצל, יש לך בעיה בראש, אולי אקח אותך לבית חולים להיבדק.אחרי התקפה כזאת, אני נשארת כועסת שעות רבות, בעצם עד שהוא הולך לישון אני מתנהגת אליו בקורקטיות, לא יכולה לסבול את נוכחותו, לא נוגעת בו, לא משחקת איתו. פשוט נשארת רותחת מעצבים. וזה קורה כמעט כל יום לאחרונה. לפעמים יוצא שהוא אומר לי : את לא אוהבת אותי, כך הוא מרגיש. זה נורא ואיום אבל אני חייבת להודות שיש בזה משהו. אני כל כך שונאת את התנהגותו, בזה לו על כך ובאותן שעות אני מראה לו את ההיפך מאהבה. אני יודעת שאני מתארת מצב קשה, אך למרות המודעות שלי אין לי שליטה על זה, אני לא מצליחה להעמיד פנים או לדלג הלאה או לשים קאט. התחשוה של ילד שהוא לא אהוב היא נוראית ומקור כל רע. זה כמובן לא נכון, הוא בן זקונים קטן ואהוב אך גם מעצבן ונתון לבקורתי התמידית. יכול להיות שהשאלה גדולה מדי לתשובה בפורום. אשמח להתייעץ עם פסיכולוגית, אם יש לכם המלצה באזור ת"א תודה רבה

10/11/2009 | 02:09 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום רב, מהדברים שלך עולה באמת תמונה נוגעת ללב, של תקשורת פגועה מאד בינך לבין בנך הקטן, שלמרות העלבונות שהוא מטיח בך, עדיין זקוק לך מאד. נראה שאת מתקשה להכיר בכך שאינכם שווי כוחות, ונכנסת - לכן - לסוג של מאבק כוחות שעלול להיות הרסני מאד עבור ילד בן 6. אני ממליצה מאד על פניה להתייעצות עם גורם מקצועי, ושלחתי לך המלצה למייל הפרטי. בהצלחה ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים