היי !!

ליאת יקרה !! כתבתי לך בקשר : לקשיי הרדמות של בני..ופתאום "נפל " לי האסימון,שאנחנו מכירות מצויין ..מטיינר.מיכל שמעון זאת אני מיכל גורביץ..מה שלומך חמודה.את עושה חייל אני רואה.!!!תודה על העצה היא מאוד נכונה אבל לי מאוד קשה לראות אותו הולך כל היום כמו "זומבי" בגלל עייפות. אגב : מי הקים אותנו ב"טיינר"?? היינו הרבה הרבה יותר עצמאיים מהיום לא ??הנוער היום נראה לי מפונק ועטוף.אגב : כל שבוע אני נפגשת עם דודה פ' בדגניה א'(שם אני גרה). היא מעבירה חוג לקשישים פה.טוב,תרגישי טוב (אגב לפי הsms שקיבלתי את גם ציפור לילה !!!כמו שכתבת.שבת שלום ולהתראות.

היי מיכל (בשבילי את תמיד מיקי) איזו דרישת שלום מרגשת!!! כשכתבתי לך אתמול, עוד לפני שידעתי מי את, התלבטתי אם לשתף בחוויות מהקיבוץ. אני דווקא זוכרת, לפחות פעם אחת, שאורית (המטפלת, למי שמוכרח. אני כמעט בטוחה שזו הייתה היא) יזמה השכמה מקורית, כששפכה דלי מים לתוך החדר בטיינר, וביקשה (רק!) להוציא את המים עם המגב. אם אני לא טועה, היא התכוונה להרוג שתי ציפרים במכה: שנקום, ושיהיה נקי סוף סוף. אני שמחה שבאת לבקר כאן, ומקווה שנצליח להיפגש גם בהזדמנויות אחרות, בעולם הממשי. בינתיים - מסרי לילד שלך שאני בעדו. לזכותי ייאמר שצידדתי בו עוד לפני שידעתי מי אמו... ד"ש בדגניה, גם לדודה החמודה שלי... חיבוק ליאת (כדי לא לשתף את כל הפורום בחדוות המפגש שלנו, את מוזמנת לכתוב לי למייל הפרטי - [email protected] )