דיבורים על הרג מוות ורעים

שלום רב, ביתי בת ה3.3 היא ילדה מאוד חכמה, נבונה ומפותחת מאוד לגילה. היא אוהבת סיפורים ומעשיות. בשנה האחרונה היא מאוד מעוניינת לשמוע סיפורים על רעים. "אמא סיפור רע. רק סיפור רע". ולעתים היא מעוניינת שרק הרע ינצח. חוץ מזה היא מדברת ומשחקת המון במוות, "הרגתי אותו, הוא הרג אותי .. אני מתה וכו'" אלו הניסוחים שלה. לפני כשבוע היא אמרה לי לשחק איתה משחק שהיא מסכנה ואני קוראת לה.. קראתי לה והיא אומרת לי כך: ההורים שלי היו בירושלים והם מתו... / השד הגדול לקח את ההורים שלי ואני לבד. לא ברור לי מהיכן זה בא? הילדה לא נתקלה (תודה לאל) במוות סביבנו, לא הושארה לבד לישון אצל הסבים והסבתות ומחוץ לבית אף פעם, אנו, אבא שלה ואני איתה כל הזמן, היא לא רואה חדשות ובגן לא מדברים על הדברים הללו. לא ברור איך להתיחס לנושא הזה, האם לפנות לפסיכולוג, האם יש לה חרדה? פחד שאני לא מודעת אליו? יש לה אח צעיר בן 10 חודשים. שילדתי אותו היא הייתה אמנם במתח אבל חשתי שהוא התפוגג לאחר הלידה.

שלום לילך, אפשר להניח בזהירות שהאמירות של בתך שואבות את השראתן מסיפורי המעשיות שאת מספרת לה. א לאגדות הילדים יש תפקיד חשוב בחיי הנפש של הילדים, והן מאפשרות עיסוק ועיבוד בדרך לגיטימית של דחפים תוקפניים נורמליים, הקיימים בכולנו. סיפורים על 'רעים' מאפשר לילדים קטנים להזדהות עם הגיבורים, ולהתמודד עם ה'רע' שבתוכם. באופן דומה, ההורים המתים שבסיפור יכולים לשקף משאלות או דחפים תוקפניים כלפי ההורים האמיתיים (אל דאגה, גם זה קיים בכולנו...), שאינם יכולים לקבל ביטוי לגיטימי בדרכים אחרות. תוכלי לנסות למתן מעט את התכנים, ולכוון מדי פעם גם לז'אנרים ספרותיים אחרים, אך בכל מקרה, מה שאת מתארת נשמע על פניו לא מדאיג. בברכה ליאת