תהליכים התפתחותיים

שלום ליאת. רציתי לשאול איך לומד הילד להפנים את דמות האם בעצמו מבלי להזדקק לנוכחותה הפיזית. ומה קורה כאשר תהליך זה אינו מבוצע כראוי והילד הופך למבוגר תלותי שזקוק לנוכחותם הפיזית של קרוביו ואינו מצליח להניח לקשר וללומדו מרחוק. אודה לך על התשובה, כפסיכולוגית של ילדים המכירה את התיאוריות השונות על תהליכים התפתחותיים. זה נורא חשוב לי לדעת.

שלום מ.ח את מכוונת בשאלתך לתיאוריות יחסי-אובייקט שהגו ממשיכיו של פרויד, בניסיון להבין את האופן בו תופס האדם את סביבתו החברתית והבינאישית. כדי לקבל תשובה מספקת ורצינית (החורגת בהיקפיה ממה שאפשר לספק בפורום כמו שלנו) תוכלי להתמקד, למשל, בכתביהם של קליין, וויניקוט או פיירברן. ככלל, במהלך מגעיו עם דמויות המפתח בעולמו, האינטראקציות עמן והתפקידים שהן ממלאות בחייו, יוצר התינוק דימויים (אובייקטים מופנמים) הצבועים בצבעיה של החוויה הסובייקטיבית עמם. תחילה יהיו אובייקטים אלה חלקיים או מפוצלים (רק "טובים" או רק "רעים"), ובהמשך, אם הטיפול בתינוק יהיה טוב דיו, הם יהיו אינטגרטיביים יותר, טובים ורעים גם יחד, מציאותיים יותר. המבוגר התלותי הוא בבחינת "סוף אחד" לנתיבים התפתחותיים אפשריים רבים. הניסיון להבין את האישיות התלותית רק במונחים של אובייקטים מופנמים יהיה חלקי וחסר. כאשר אדם מתקשה להתקיים בחייו הבוגרים כישות אוטונומית בעלת זהות אינטגרטיבית, הוא עלול לחוות קושי עצום וסבל רב. טיפול פסיכולוגי ממושך עשוי לסייע בהיותו מספק חוויה מיטיבה ומתקנת לחוויות עבר, ומבסס תשתית בינאישית מאוזנת יותר. בברכה ליאת