בתי בת ה שש שנים ושלושה חודשים

סליחה אם ההבנה שלי קצת איטית איך לנהוג ולפעול כאשר תבוא אלינו ותגיד "אבא/אמא אני מפחדת ללכת ל"שמה" או להישאר בחדר לבד לעשות למשל שיעורי בית אני זקוק לדוגמית ממך של מה לומר ולנהוג אני הבנתי מהמסר שלך נכון לעכשיו שלא לעשות"עניין גדול מהחרדה"להיות אמפטיים שגם אנחנו עברנו את זה וללוות וללכת "בין הטיפות" בעניין. אני זקוק להדגמה ממך מה אני עושה כשהיא באה ומבקשת ליווי מצד שני האם ניתן לקבוע אצלך פגישה דרך הנייד שלך? ושאלה אחרונה האם מה שקורה עם הבת אם לא ייגמר תוך שנה כפי שאמר לי ידיד זה לא טוב? נא תשובתך הנאמנה

שוב שלום, הבנתך אינה איטית, ומאחר ואינך פסיכולוג, הגיוני שתזדקק להכוונה. כאשר בתך רוצה ללכת להביא משהו מהקומה השניה, אך פוחדת, תוכל לומר לה שאתה מבין שהיא פוחדת, אבל כולכם בבית, ואתה תשמור עליה "מכאן". תוכל לומר בשקט "את יכולה ללכת לבד, או לחכות שמישהו יעלה יותר מאוחר". אם היא עולה לבדה, תוכל לומר (שוב, בלי "פסטיבלים") "כל הכבוד. אני רואה שהתגברת. יופי!". אם היא מתעקשת על ליווי, נסו להימנע מוויכוח, אך השתדלו להתחמק, כדי לא לתת לפחד שלה לשבש את שגרת החיים ולהעסיק אתכם יתר על המידה. אפשר לומר משהו כמו "אני כרגע עסוק, אני סומך עליך שתצליחי ללכת בעצמך". יכול להיות שבהתחלה היא תוותר ותיכנע לפחד, אבל כך, למעשה, אנחנו יוצרים מוטיבציה גבוהה יותר להיפטר מהפחדים, שנחווים כמטרד עבורה ולא כהזדמנות להעסיק את ההורים איתה וסביבה. לא ברור לי למה התכוון החבר שלך בהערה שלו, ולטעמי אין בה ממש. בהצלחה ליאת (אפשר לקבוע איתי פגישה, כמו עם כל פסיכולוג אחר, בכל דרך שתמצא לנכון).