ילדה חרדה

שלום, בתי בת 4. מאז ומעולם הייתה ילה זהירה ואהבה בעיקר עיסוקים שקטים - לצייר, לבנות, לשחק בבובות. עד לפני כשנה לא אהבה בכלל מתקני משחקים (מגלשה, נדנדה וכו') וגם היום היא לא עולה על מתקנים שנראים לה מפחידים ומבקשת שננדנד אותה רק חלש. היינו בלונה פארק שמיועד לילדים, שהמתקנים בן מאד פשוטים וזזים לאט והיא לא הייתה מוכנה לעלות על שום מתקן, גם לא בליווי. מכיוון ששהינו במלון סמוך במשך שבוע היא יכלה להתבונן מהצד עד שביום הרביעי הייתה מוכנה לעלות ולהתנסות בחלק מהמתקנים. היא מפחדת מחושך. כשחברים שלה משחקים ורוצים לסגור את דלת החדר, היא בורחת בבהלה החוצה והם כמובן מנצלים את זה, וכשהייתי איתה בהצגה (חיכיתי בסבלנות ולקחתי אותה פעם ראשונה רק אחרי גיל שלוש וחצי) היא הייתה ממש בפאניקה יצאתי איתה וחזרתי לאולם מספר פעמים עד שבסוף היא הייתה מוכנה להסתכל ובסוף אף נהנתה. אבל גם בפעם אחרי זה הדבר חזר על עצמו. ברור לי שצריך לתת לה זמן ויש לה קצב משלה אבל מכיוון שיש לה אח גדול שמוכן ומזומן להתנסות קשה לשלב בבילויים עם שניהם. אנחנו גם משפחה שאוהבת לטייל ולצאת וקשה לנו להתנהל עם ההתנהגות שלה, כמה שזה נשמע רע... חשוב לי לציין שנולדה לה אחות לפני כחמישה חודשים. אבל ההתנהגות הזו הייתה גם קודם ולפי רמת ההיסטריה שנראה לי שבה היא נתקפת בזמן "ארוע" נראה לי שאין לה הרבה שליטה על הפחדים שלה. אשמח ליעוץ והכוונה.

שלום אליאור, יש ילדים רגישים, המתקשים ליהנות בסיטואציות רועשות, חשוכות, המוניות או בלתי צפויות. לפעמים החרדה היא עניין משני, ומה שגורם לרתיעה זה דווקא רגישות חושית עודפת או קושי באינטגרציה חושית. כמו שהבנת אינטואיטיבית, אין טעם ללחוץ במקרים כאלה, אלא להמתין בסבלנות עד שזה ייראה פחות מאיים, או לוותר לה מראש. אני מכירה לא מעט מבוגרים שאינם מעיזים לעלות על מתקני לונה-פארק, וביתר תחומי חייהם הם מתפקדים נהדר... לפעמים, ילד חרד זוכה להמון תשומת לב, ומוצא את עצמו במוקד העניין המשפחתי. למרות ההבנה למצבו, גם זה מצב לא רצוי. אני חושבת שאם אתם משפחה חובבת טיולים ופעילויות מחוץ לבית, אין צורך לשנות מהותית את אורח חייכם בגלל הפחדים של בתכם. מוטב ליידע אותה ככל האפשר מראש על התכניות, ולאפשר לה להחליט האם היא מצטרפת או נשארת אצל סבתא או חברה. תוכלי לעודד אותה להצטרף, ולהבטיח לה שלא תצטרך לעשות דברים בניגוד לרצונה. כאשר היא נתקלת במשהו שמאד מפחיד אותה, רצוי לא להיגרר להיסטריה שלה, להישאר רגועים ועניינייים ככל האפשר, ולא לנסות להפציר בה, לשדל אותה או לשחד אותה בהבטחות ותגמולים. כל אלה עלולים להפוך את הפחד לעניין משתלם שלא כדאי לוותר עליו. במקום זאת, יש להרחיק אותה מהסיטואציה המפחידה, ולא לדבר על זה יותר מדי. נסו לא לרחם עליה או להצטער בשבילה על מה ש"הפסידה". רוב הדברים הטובים יחכו לה... בהצלחה וחג שמח ליאת

שלום ליאת, המון תודה על התגובה. למרות שכמו שכתבת אינטואיטיבית הרגשתי שצריך לתת לה את הזמן היה לי קשה מאד לקבל את זה. בעיקר באמת בגלל שלא רציתי ש"תפסיד" דברים. אבל את באמת צודקת ואני אנסה ליידע אותה מראש ולא לנסות לשכנע אותה לנסות דברים שהיא לא מעוניינת בהם, כי היא כנראה יודעת הכי טוב מה היא רוצה ומסוגלת לעשות. רציתי לשאול לגבי הנושא שהזכרת של רגישות חושית עודפת כי אני באמת מרגישה שהיא חווה דברים - בעיקר כשיש הרבה המולה ואנשים ורעש, בצורה הרבה יותר חריפה ומוקצנת מהבן הגדול שלי ובכלל מילדים אחרים. האם יש מה לעשות עם זה? האם כדאי לבדוק את זה ואם כן איפה? שוב תודה אליאור