ילד בן שנתיים וחצי עם טראומה מבדיקות עיניים

שלום רב, בני בן שנתיים וחצי והוא בעל משקפיים. הוא עובר בדיקות ראייה כל 3 חודשים מגיל 3 חודשים בבית חולים. כל בדיקה איתו מלווה בכך שהילד צורח ובועט בכל דבר שזז מרגע כניסתו למכון עיניים. בנוסף, הוא רוצה לברוח (אומר זאת ורץ לדלת). מה ניתן לעשות כדי להקל עליו? האם ניתן לפתור את הבעייה או להכין אותו לבדיקות, ניסינו להסביר לו ולדבר על הבדיקה ואפילו לדמות את הבדיקה בבית. הילד חרד עד כדי כך שהוא אינו מאפשר לאנשים שאינו רואה זמן רב (חלקם קרובי משפחה) לגעת לו בפנים (אפילו ליטוף ונשיקה) בנוסף הילד הולך בעיקר כאשר הוא מסתכל לרצפה ובנוסף הוא אינו יוצר קשר עין עם אנשים שלא ראה זמן רב ולעיתים גם כאשר אנחנו מסתכלים עליו מבקשים (ההורים) ממנו להסתכל עליו הוא אינו מרים את הראש. ידוע לנו שזה תוצאה של הבדיקות עיניים. הילד ממש פיתח טראומה ואנחנו לא יודעים מה לעשות כדי לעזור לו. עליו להיבדק כי אין ברירה ובכל פעם שהוא מגיע לבדיקות העיניים מדובר על סדרה של 4 בדיקות שבהן אנחנו ההורים נאלצים לאחוז בו בחוזקה כדי לבצע את הבדיקה. אמרו לנו כי ככל שהוא יגדל והוא יבין הוא פחות יתנגד אך כרגע אנחנו לא רואים שזה מה שקורה. ככל שהוא גדל ומבין יותר הוא עוד יותר נאבק איתנו ובנוסף עכשיו יש לו חרדות גם בלילה והוא מתעורר כמה וכמה פעמים בלילה בבכי (בעיקר יום-יומיים אחרי הבדיקה). מה ניתן לעשות כדי לעזור לו? בעיקר כדי שהילד לא יאבד את הביטחון העצמי שלו? וגם שלא יסתובב עם שפוף ומפוחד? תודה רבה!!

שלום רב, לאחר שכתבתי לך תשובה ארוכה ויצירתית, היא נעלמה ונבלעה כלא הייתה, ובצר לי אנסה לשחזר... בדיקות רפואיות שונות מאד זו מזו באופיין, בעוצמת הכאב שהן גורמות, במידת שיתוף הפעולה שהן דורשות מהחולה, באופי ההכנות (טיפות עיניים, שתיית תרופה, הזרקת חומר ניגודי, וכד'), ועוד. כדי להכין ילד בצורה יעילה, חשוב להבין מה בדיוק קשה לו שם, וכמה אי נוחות אובייקטיבית הבדיקה מסבה לו. תינוקות ופעוטות, שאינם יכולים להבין הרבה על הנסיבות שהביאו אותם מלכתחילה אל המרפאה או ביה"ח, מושפעים בצורה קריטית מהתנהגותם של ההורים, מרמות הלחץ והמצוקה שלהם, ומעמדתם הכללית כלפי המצב, כלפי הצוות המטפל, וכלפי בדיקות ומחלות בכלל. בעיני, זהו הגורם החשוב ביותר, ולכן אני נוטה להמליץ שההורה הפחות לחוץ יהיה זה שמלווה מקרוב את התהליך. ברמה הפרקטית, כמו במקרה של כל פחד אחר, כדאי לשמור על איזון בריא בין תמיכה, הכלה, הרגעה והרבה אהבה, לבין הציפייה מהילד להתמודד ולעמוד באתגר ללא רחמים מיותרים, פינוק עודף או הפיכתו לחסר אונים וחסר ישע. כמו שאמרו לכם נכון, עם הגיל עולה יכולתו של הילד להבין ולשתף פעולה. עם זאת, בעיקר אצל הילדים ה'כרוניים' הנאלצים להתמודד עם בדיקות כל הזמן, הציפייה עלולה לעלות במחיר סבל מיותר לילד והוריו. לכן כדאי להיות יצירתיים, ולעשות הכל כדי להפוך את יום הבדיקה לאירוע חיובי ככל האפשר. אפשר להנהיג בילוי משותף משפחתי ביום הזה, כמו אכילה משותפת במסעדה או בבית קפה, קניית משהו קטן לילד, או הכרזה על יום חופש מהגן. אפשר לנסות 'לשחד' קצת, בתמורה לשיתוף פעולה, או להכין מדליות קטנות (מדבקות על פקקי בקבוקים) שיוענקו ברוב טקס אחרי הבדיקה. אפשר לשתף בטקס גם את הגננת וילדי הגן, שיעודדו לפני ואחרי. אני דווקא מאד אוהבת הדמייות (סימולציות) של המצב המפחיד, וממליצה על יצירת אווירה מתאימה בעזרת ערכות פליימוביל או מזוודות רופא שנועדו למטרה זו. עדיף לתת לילד את תפקיד הרופא המטפל, הנאלץ להרגיע חולה (דובי, בובה, הורה) שמתנהג לא משהו... על סימולציות כאלה רצוי לחזור שוב ושוב, ולא להסתפק בפעם אחת, כדי שתהליך הבדיקה יהיה צפוי ומעובד כמה שאפשר. נסו להחליף תפקידים מידי פעם, ולהכניס הרבה הומור ואבסורד. בנוסף, קיימים כיום לא מעט ספרי ילדים הנוגעים לטיפולים רפואיים, וגם למשקפיים. נסו לחפש אותם על המדפים ולראות מה מתאים לילד שלכם. אם כל זה אינו עוזר, אני ממליצה לפנות לפסיכולוג ילדים המקורב לתחום, ולהיעזר בהדרכת הורים קצרה. בהצלחה והרבה בריאות ליאת