פחדים

שלום! הבן שלי חודש הבא בן 3 ולאחרונה הוא התחיל לפחד מהחושך,ממפלצות,מכל מיני בובות שתמיד היו בחדר שלו וכו'. אם הוא רוצה ללכת לחדר שלו, גם כשיש אור,הוא מבקש שאני אבוא איתו,אני אומרת לו שאני שומרת עליו ושלא ידאג ושואלת אותו למה הוא לא רוצה ללכת לחדר אז הוא אומר שיש שם מפלצות ושאני אבוא אז אני הולכת איתו ומראה לו שאין כלום בחדר ושאין לו ממה לפחד. לפעמים אם אני רק בפתח של הדלת והוא בפנים, הוא ממש נלחץ ונראה מפוחד שאני לא אלך. מה עלי להגיד לו כשהוא אומר שיש מפלצות? לאחרונה הוא גם מתעורר כמעט בכל לילה וקורא לנו ורוצה לעבור למיטה שלנו,אני מנסה לעזור לו ולהגיד לו שאני איתו ולא הולכת אבל זה לא עוזר כי הוא מתעקש שהוא רוצה לעבור למיטה שלנו. בסופו של דבר אני מעבירה אותו אלינו והוא ממשיך לישון. בעיקרון לא מפריע לי שהוא עובר אלינו אבל האם זה בסדר בשבילו? תודה, עדי...

שלום עדי, המפלצות ויצורי הפרא למיניהם מככבים כמעט בכל בית עם ילדים צעירים, והפחד מפניהן נורמטיבי ושכיח (ואפילו מעיד על התפתחות תקינה). מסתבר שאין טעם לומר לילד שאין מפלצות, מאחר והוא ממילא יתקשה להשתכנע: היכולת להבחין בין מציאות לדמיון עדיין אינה בשלה בגיל זה, ומבחינתו המפלצת ממשיכה להתקיים מתחת למיטה או מאחורי הארון גם אם תראי לו ש"הנה, אין פה שום דבר". במקום זאת, עדיף לגייס סבלנות, יצירתיות והומור, לנסות להתיידד עם המפלצות, להתחפש למפלצות, ליצור מפלצות פלסטלינה, או לגייס לעזרה "מפלצות טובות" או יצורי-על שיעניקו לילד תחושת כוח ושליטה. יש ילדים שישמחו לישון יחד עם בובות של גיבורי-על, עם אור קטן שמבריח מפלצות, עם 'חרב פלאים' או עם ההורים, שבגיל זה נתפסים ככל יכולים. הצרות מתחילות כשמיטת ההורים הופכת לפיתרון קבע, ואז מתקשים להחזיר את הילד למיטתו. לכן, פסיכולוגים מעדיפים את נוכחותו של ההורה בחדר הילדים ולא להפך. אני ממליצה מאד על ספרי ילדים בנושא, שנמצאו יעילים מאד בשיכוך החרדות, ביכולת לצחוק עליהן, ובהפיכתן למשהו יותר צפוי ופחות מאיים. "בלילה חשוך אחד" של אורה אייל "פחדרון בארון" של מרסר מאיר "חיית החושך" של אורי אורלב "איתמר צייד החלומות" של גרוסמן "בארץ יצורי הפרא" של מוריס סנדק את הסיפור עדיף לקרוא בפעם הראשונה בשעות האור, ולאו דווקא בשעת משבר. בהצלחה ליאת

תודה רבה וגמר חתימה טובה!