התייעצות פסיכולגיה

היי הבת שלי אובחנה בגיל 6-7 בהפרעת קשב וריכוז ו-ODD. היום היא בת 13. אנחנו מאוד קרובות. היא ילדה חכמה, מקסימה, נבונה ומצחיקה. אבל אני מרגישה כאילו מלבד האבחנות שנתנו לה לפני כמה שנים, שיש עוד משהו שפספסנו או אולי התפתח עכשיו... אנסה לתת כמה דוגמאות להסביר... נורא חרדתית ורגישה. לוקחת הכל ללב ונלחצת ישר. חווה הרבה שינוי מצב רוח — פתאום שמחה, פתאום עצובה נורא ובוכה... מבחינת אנרגיה — אין לה אנרגיה בכלל... נתקעת שעות מול מסך הפלאפון ומתקשה לקום לבצע מטלות. תמיד עייפה או פתאום מקבלת סחרחורות. יש לה דמיון מאוד מפותח ויש לה הרגל לשים אוזניות עם שירים, להיכנס לחדר, לסגור את הדלת ופשוט להתהלך בצעדים והליכה אינטנסיבית... ותוך כדי פעולה זו היא בעצם בונה לעצמה עולם שלם דמיוני עם דמויות וסיפורים וממש יוצרת עולם וסיפור... זה אחד הדברים המוזרים בעיניי מאוד שהיא עושה... בנוסף סובלת מחוסר ביטחון במראה שלה... רגשי נחיתות. צריכה המון חום והקשבה. צורך בשיתוף תמידי — ממש שיחות נפש, לפעמים ארוכות, שלי לפעמים אין יכולת לנהל איתה כי אני בעצמי מאובחנת עם הפרעת קשב... במהלך השיחות האלה זרימת הדיבור שלה מאוד אינטנסיבית, מהירה, לחוצה... תובענית. הרבה פעמים היא מרגישה מפוחדת או לחוצה ממצבים עתידיים... שבכלל לא קשורים להווה. לוקחת הכל בכובד ויכולה לנתח ולחשוב על זה ימים שלמים... ורואים שזה משפיע עליה נפשית. בקיצור — אני לא ממש מצליחה לשים את האצבע על מה לא בסדר — לא בכוונה לזלזל חלילה או לשפוט אותה... היא מיוחדת ושונה ללא ספק... אבל מה זה?" היא מקבלת טיפול רגשי כרגע בבית ספר ללא טיפול תרופתי כרגע ... ומתייעצת בעיקר כדי להבין האם יש כאן מישהו שחווה את זה גם ?כמו מה זה נשמע?כמובן שאני אפנה להתיעצות ואבחנה אבל כרגע מרגישה שממש צריכה כיוון מרגיש כאילו מתפספס פה משהו.. תודה מראש