מה לעשות.................?

שלום, (אין פורום לגילאים שלי אבל ממש אשמח אם תקראי) בת 51 יש לי אבא בן קרוב ל80 ואח בן 53, מאז שהיינו קטנים אבי היה מתעלל בנו נפשית הוא גם היה מכה, גירש אותי ואת אחי מהבית, אותי הכה עד גיל 30, הוא מתעלל בנו עד היום נפשית, אחי רווק ואני נשואה ללא ילדים(התחתנתי בגיל מבוגר לצערי) גם באימי הוא מתעלל, יש לנו אחות בת 40, בה הוא לא התעלל מעולם אולי בגלל שראה כמה זה דפק אותי ואת אחי, היא מאד מוערכת, העיניין הוא שהיא והוא כל הזמן מצקצקים לדברים שאני אומרת ולא מאמינים מאז ומתמיד ממש עושים לי גזלייטינג, היא תמיד אומרת לאימי עליי מחורפנת, הזויה, מסובבת ולא מאמינה לי לכלום וככה גם אבי, גם מגיל אפס היה קורא לי אפס מאופס לא ייצא ממך כלום את דרעק היה צריך להרוג אותך כשהיית קטנה. אחותי את המילים האלה גם אמרה עליי לבעלי כשנפגעתי ועזבתי כשהתארחתי אצל הוריי היא ביקשה ממנו להפגש ואמרה לו שאני מסובבת על כל הראש וצריכה טיפול וכדורים. אימי אשה טובה וכנועה, הוא מתעלל ויורד לחיים של כולנו חוץ מאשר את אחותי הצעירה, אחותי חזקה נפשית, עם ביטחון עצמי וערך עצמי גבוה ואילו אני ואחי בדיוק ההפך. אבל אני הכי פחות אהודה אצל אבי, כשהייתי מגיעה בימי חמישי הביתה הוא תמיד היה אומר שאין צורך שאגיע בכל שבוע. עד היום כשאני מגיעה לבקר הוא מבטל אותי בהרמת קול כשאני יושבת בסלון לשיחת חולין עם אימי לעדכן אותה אחרי שלא נפגשנו חודש והוא בדיוק צופה בטלביזיה, כשיושבים כולם ביחד ואני מספרת משהו הוא ואחותי תמיד אומרים "כן כן" וכל הזמן פשוט לא מאמינים לי וזה משפיל אותי ומביך אותי, הוא היה אלים מאד פיזית עד לפני מספר שנים ואלים נפשית עד היום פשוט ממשיך להתעלל, איש מאד קשה ורע קיצוני, גם מביך את בעלי בכל ביקור שלנו אם הוא לוקח מנה נוספת של אוכל מצחקק עליו ומקניט, לא פעם אמרתי לבעלי בוא נלך ופשוט עזבנו והייתי ברוגז איתם, ואז משלימים ואחרי שנה שנתיים שוב ברוגז. כשאני ברוגז איתם ואז משלימה ההתנהגות הפוגענית של אחותי ושלו שוב חוזרת אחרי זמן קצר ואני שוב מתערערת ושוב לא מדברת איתם וזה מעגל שלא נשבר, אני מתגעגעת לאחי ולאימי אז מגיעה להוריי וההתעללות מצידו אליי ולבעלי חוזרת שוב, אחותי מאד קרה באופן כללי ולא מכבדת אותי, מתנשאת ואסרטיבית מאד, אני ואחי יותר עדינים.אימי ואחי תמיד אומרים לי לא להתייחס אליו ושהאדם היחיד שאבי אוהב זה את עצמו ושככה גם אחותו אוהבת רק את עצמה(אשה רעה וקשה שגם ילדיה סבלו מאד). אביהם היה איש לא פשוט אבל אימם היתה הסבתא והאמא הכי טובה שיש, לא הבנתי איך אבי ואחותו יצאו קיצוניים כאלה ברוע ובאכזריות שלהם. אני רואה כל הזמן פוסטים בפייסבוק שאבות כותבים לבנותיהם ותמונות מרגשות של אהבת הורה לילדיו, אהבה טהורה ואת הדברים שהם עושים למענם ופשוט בוכה ומקנאה.. האם אבא שלי נקרא פסיכופט? סדיסט? מה השם של ההתנהגות שלו ושל אחותי? ואיך היית מציעה לי להגיב לה ולו כשהם מצקצקים ולא מאמינים?

תודה, אבל אולי תוכלי מעט לכוון אותי איך עליי לנהוג כלפיהם, ואיך הם מוגדרים פסיכולוגית ? אם יש לך שאלות ספציפיות שחסרות אשמח להרחיב כאן. בבקשה אשמח למעט הארות שיפתחו לי את הראש והראייה, שתינתן לכל זה הגדרה.

רציתי להוסיף שכשהוא גירש אותי זה היה כשחברה שלי היתה לידי והוא ירק עליי וצרח שלא אחזור הביתה , ביקשתי לחזור משום ששכרתי דירה באזור המרכז ונכנסתי לקשיים כלכליים אז חברה שלי אירחה אותי בביתה אחרי שהוא גירש. עוד משהו, לפני 20 שנה עברתי שני ניתוחים, האחד כריתת טחורים והשני כריתת שקד בגרון, שני ניתוחים קשים מאד מאד, ראיתי כוכבים, ההחלמה עם שניהם לא פשוטה, בניתוח הטחורים האזור כאב בטרוף ודימם שלא יכולתי להכנס לשירותים יומיים -שלוש אז הבטן התנפחה לי , הרגשתי שאני מתעלפת גם בגלל שהבטן התפוצצה וגם כאב הניתוח היה עצום, זחלתי על הרצפה מרוב כאבים, ביקשתי מאימי לקחת אותי לבית חולים היא רצתה וכאבה בכאבי אבל הוא צרח עליי ותפס אותי בשיער, אימי צעקה עליו שיפסיק, הוא קמצן מתועב שלא רצה לבזבז עליי דלק, בסוף נסענו אימי ואני. בניתוח של השקדים גם פה ההחלמה היתה קשה מאד, באתי לסלון מחדרי , הם ראו חדשות יום שישי, בכיתי שהניתוח הורג אותי והתייסרתי מכאבים, הוא לקח נעל וזרק עליי, הנעל פגעה לי בעין, אימי שוב צרחה עליו, יש לציין שכשהוא היה תוקף אותי אימי ואחותי היו מגנות עליי. בשני הניתוחים האלה עם היחס המתועב שלו והכאבים הייתי מרוסקת נפשית ואימי תמיד היתה אומרת אל תתיחסי אליו, אבל כמובן שכל פעם שהיה שובר שיא חדש הייתי בהלם ומדוכאת מאד, כבר התרגלתי ליחס הזה, לתוקפנות הפיזית והמילולית והיא כבר הפכה לשגרה בשבילי, זה כבר היה רגיל וזה הנורמלי שלי(אני יודעת שזה לא נורמלי אבל אלה החיים שלי מה לעשות) קרה מקרה שאימי קנתה מכשיר כלשהו ברשת לא יקרה הוא ראה את המחיר ופשוט הטיח את המכשיר ברצפה ושבר, אימי צעקה אבל למה, למה לשבור מה יצא לך מזה שזה נשבר, מקרה נוסף היה לידנו משביר מאד זול לבגדים אז אימי קנתה לאחותי שהיתה אז קטנה שתי שקיות עמוסות בגדים, הוא ישב במדרגות העסק וצרח את נשמתו, נכנסה לקוחה והוא המשיך לצרוח והיא ממש הובכה, נדמה לי שהחזרנו את הבגדים, הם יצאו בסכום ממש מזערי, או שפעם בעסק גזרתי סרט למתנה ללקוח והסרט היה אולי 20 סמ אולי מעט יותר, אבי היה עושה פפיונים מסרטים באורך קצר , אני אהבתי שיש שארית של סרט כדי לסלסל מעט שיהיו בקבוקים, הוא פשוט העיף לי סטירה ליד הלקוח וירד עליי, כ"כ הובכתי והתביישתי.. אני מצד אחד מאד אוהבת את משפחתי ואת המפגשים איתם אבל לא יכולה לסלוח לו וההצקות והעקיצות שלו כלפיי וכלפי בעלי בכל מפגש גומרים אותי, כשאני ברוגז איתם אני תלושה ומבולבלת, משפחה לא בוחרים אבל חלקם הם העוגן שלי, כבר נמאסה עליי הסאגה והמצב שאני כלואה בו, מעגל שכל הזמן חוזר על עצמו,סולחת ואז שוב ושוב אותו ריטואל קבוע. אני כל החיים שואלת את עצמי איך אב יכול לשנוא ילד, אם לא היה אוהב אז מילא (זה לא בסדר, אני כותבת סתם)אבל פה זה לא רק שהוא לא אוהב זה לשנוא ולהתעלל, זה לגדול בלי יציבות ומרמור כל החיים, הורים הם העוגן הראשון של התינוק הם אי של שפיות כשרע לך, הם אמורים להגן עליך, להעניק לך ביטחון בכל תחום בחיים הקשים גם ככה , להעצים אותך, להיות לך אוזן קשבת ומקור צמיחה ולא קיבלתי את זה מאבי אלא בדיוק ההפך. אחיי תמיד היו תלמידים טובים ואני פחות, אבל זה לא עזר ממש לאחי, הוא ריסק גם לו את הנפש. אימי גדלה בבית שגם הוא היה קשה מאד הוריה היו שורדי שואה אז זו התבנית שהיא גדלה בבית וכנראה לא חשבה שמגיע לה יותר..