מחשבות אובדניות ילד בן 7

שלום רב, אנו הורים לילד בן 7 בריא ושמח בד"כ. לאחרונה הילד עובר משבר בעקבות מעבר דירה ומביע קושי גדול לחזור לשגרה לאחר החופש. יש המון מריבות סביבו בבית בעיקר עקב התנגדויות שלו וחוסר שיתוף פעולה. בימים האחרונים מתחיל להשמיע משפטים כמו "אני רוצה למות" וחוסם ואפו (במהלך ויכוח על שיעורי בית) היום הביט במראה בדרכו למקלחת והחל לדמוע ולומר כי בכל פעם שהוא מביט במראה הוא שואל את עצמו למה הוא חי ולמה צריך את החיים האלה, שאל אותי האם אני חשה ככה לפעמים. בשיחה עמו אמר כי עדיף שכל העולם והאנשים שבו "יחזרו לאלוהים". כאשר הצעתי לו שנלך לדבר עם מישהו שעוזר לילדים שחשים כמוהו הביע הסכמה בוגרת ואמר שהוא מאוד רוצה כי רע לו. חשוב לי להדגיש כי מדובר בילד שלא חסר לו כלום, מאוד אהוב ומצליח אולם בעל דרישות גבוהות מעצמו (וסביר להניח שגם לנו יד יד בעניין..)אנו מאוד מודאגים. אין לי ספק שעליי לפנות לעזרה מקצועית ובכל זאת אני שואלת האם זה שכיח או אפייני בגיל זה? דבר נוסף שעליי לציין הילד אינו ישן לבד , לא רק לאחרונה מאז ומתמיד היה לו קושי להרדם בעצמו ולישון לבד. וכן הרבה פחדים שלאחרונה התעצמו. אודה מאוד לתשובה מהירה עד כמה שניתן תודה רבה!

שלום לירי, הגם שילדים בגיל 7 מודעים רובם ככולם לקיומו של המוות, הדיבור על אובדנות אינו שכיח בגיל זה, והוא בהחלט מחייב התייחסות. גם אם אין לו כוונות אובדניות ממש, העובדה שהוא מואס בחיים ומוכן לוותר עליהם מטרידה מאד. כשמצטרפים לכך פחדים וקושי מתמיד להירדם ולישון לבד, מצטיירת תמונה שמצדיקה פנייה לפסיכולוג ילדים. השתדלי לא לראות בעצם הפנייה לאיש מקצוע עדות לכך שמשהו אצלכם לא בסדר. יש ילדים רגישים ופגיעים יותר, שכדאי ואפשר לעזור להם, וזה לעולם יהיה איתכם ובעזרתכם. בהצלחה ליאת