פעוט לא חברותי

בני, אוטוטו בן 4, הוא בן בכור, נכד ראשון (מהצד שלי), ומינקות קיבל המון תשומת לב מכל המשפחה. מגיל 4 חודשים הוא היה במשפחתון ואח"כ גנים ותמיד היו סביבו ילדים וחברה. הוא ילד חכם מאוד, בעל שפת דיבור עשירה לגילו, כבר מגיל צעיר. כבר הרבה זמן שאני שמה לב לכך שהוא חברותי רק כשיש לו אינטרס לכך (כלפי דודים שלו שמשוגעים אחריו, כלפי חברים טובים שלו מהגן או מהצהרון, כלפי סבא וסבתא שהוא אוהב או כאשר הוא משוחד (בממתקים)). אם אנחנו הולכים לארוע משפחתי הוא לא מתייחס לאנשים אחרים אפילו כשפונים אליו (נימוס בסיסי) והוא גם לא אומר שלום או להתראות, אפילו לא לסבא שלי (שהוא מבוגר מאוד וכביכול "לא מעניין")- אלא אם כן אני מעירה לו ומזכירה לו שיתייחס ואז לפעמים זה עוזר. בני גם אינו מעוניין ללכת לימי הולדת של ילדים אחרים בביתם, ועושה לי סצנות בכניסה. אני מדברת איתו על זה הרבה, על כללי נימוס, על הכיף, אני מסבירה לו על נורמות חברתיות (בשפה שלו) וגם ניסיתי לדבר על כך שאם לא ילך לימי הולדת גם ילדים אחרים לא יבואו ליום ההולדת שלו. אבל לרוב זה לא עוזר והוא פשוט לא חברותי. לפני 9 חודשים נולדה לו אחות, אבל נראה לי שזה התחיל עוד קודם. מה אני יכולה לעשות על מנת לפתח אצלו מיומנויות חברתיות?

שלום שרה, ילדים בני ארבע חפים עדיין מגינונים של דרך ארץ, ולא ממש מודאגים מהפרות של כללי נימוס, שלהם או של אחרים. אחד מתפקידינו כהורים וסוכני חיברות הוא להנחיל לילדים את הנורמות המקובלות בחברה ובתרבות בה הם גדלים. ההתנהגות שאת מתארת, יותר משהיא משקפת אינטרסנטיות או חוסר כבוד בסיסי, מייצגת את ההשקפה הילדית האגוצנטרית והנורמטיבית, לפיה העולם - במידה זו או אחרת - סובב סביב צרכיו ורצונותיו שלו. בהדרגה, עולה יכולתם של הילדים "לחוש" גם את האחר, לאמץ את נקודת מבטו, ולחוש אמפתיה כלפי צרכיו ורגשותיו. לא ברור מה קורה לו במסיבות יום הולדת ומהו בדיוק הדבר שמרתיע אותו שם. בכל מקרה, זה ממש מיותר להגיע ל"סצינות", ולפחות לטעמי, מוטב להניח לזה עד שירגיש שבא לו. חשוב לזכור שלבני אדם שונים צרכים חברתיים שונים, ומינונים שונים. לעיתים, הורים שבעצמם אינם "חיות חברתיות", מצפים או מאחלים לילדיהם חיי חברה מרתקים יותר. וקורה גם שהורים עם המון חברים מייעדים סגנון חיים דומה לילדיהם. בעיני, יש להניח לילד לברור את חבריו עפ"י ההעדפות והקצב שלו. כרגע, לפחות ככל העולה מן התיאור שלך, לא מדובר בילד חסר כישורים חברתיים, אלא בהתנהגות שאינה תואמת במהודק לציפיות ממנו. כדי להיות בטוחה, תוכלי להתייעץ עם הגננת, ולברר האם היא רואה אותו באור דומה לשלך. אם היא סבורה, כמוך, שיש לו בעיה בזירה החברתית, אפשר יהיה לחשוב על התערבות מסייעת. בברכה ליאת