פחדים

שלום, בתי הבכורה בת 3 וקצת ובחודשים האחרונים התגברו אצלה פחדים מכל מיני דברים. הייתה לה תמיד רתיעה מבעלי חיים אבל לאחרונה זה גובל ממש בהיסטריה אם היא רואה חתול, כלב או אפילו אוגר. היא תמיד סוגרת את הדלת לבית (גם אצל סבא וסבתא) מחשש שיכנס חתול - זה באמת קרה כמה פעמים אבל מיד הוצאנו אותו החוצה והראנו לה ששום דבר לא קורה. היא גם מפחדת להשאר לשחק בדשא שלנו אם אני לא קרובה אליה מפחד החתולים. היא גם מפחדת לעלות על מתקנים בגן שעשועים ומסתפקת בנדנדות או במתקנים של התינוקות. בנוסף היא התחילה לפחד ממים - ים ובריכה. היא בשיעורי שחיה לתינוקות כבר מגיל 9 חודשים ותמיד היתה מצויינת בזה. היא כבר שוחה לבד במים בלי מצופים, צוללת לקרקעית וכו'. המורה תמיד מדגימה עליה תרגילים. בשיעורים האחרונים היא מסרבת לעשות חלק מהתרגילים ואפילו מבקשת לצאת כי היא "קצת עייפה". נראה כאילו היא מפחדת לצלול. כשהיינו בים היא לא הסכימה אפילו להכניס את כפות הרגליים כי היא מפחדת מהים, למרות שהיא הייתה עם אבא שלה. קשה לנו לדעת מה לעשות או למה זה קשור - אחותה שנולדה לפני 10 חודשים, גן חדש. האם לפנות לטיפול מקצועי או שזה יעבור לבד ? תודה

שלום מיטל, פחדים הם חלק מחוויותיו של כל ילד במהלך התפתחותו, והפחדים שאת מתארת בהחלט אופייניים לגיל 3-4, בין השאר כתוצאה של התפתחות הדמיון וההבנה של פוטנציאל הסכנה. מבחינות רבות, הפחדים משקפים התפתחות קוגניטיבית טובה, וככאלה אינם מדאיגים. מול התעצמות הפחד, יש לנסות ולהרגיע, לחבק, לוותר על מה שלא הכרחי ובטח שלא ללעוג או לנסות לשכנע ש"אין ממה לפחד". ברוב המקרים, תגובה רגועה ושקטה של ההורה מספקת מענה לפחד עד שהוא עובר מעצמו. הבעיות מתחילות כאשר הפחדים מזכים את הילד בתשומת לב חריגה, ונוצרת התעסקות בלתי פוסקת בו ובהם. במצב כזה, תגובת המבוגרים עלולה לתגמל את הפחד, ולהגביר את הסיכוי שהילד יתקשה לוותר עליו. לכן, יש להישאר ענייניים, להרגיע בקצרה, ולא לעשות "שמיניות באוויר" כדי שהילדה לא תפחד. כרגע, נסו לא להכריח אותה להיכנס לים בכוח, והשאירו לה את ההחלטה מתי והאם לצלול, לעלות על מתקנים בגינת המשחקים, או להתקרב לחתול. אני מאמינה שזה יעבור בסופו של דבר. שנה טובה ליאת