להיות בעל דיעה......

כיצד אדריך את בני (בן ה-14) להיות בעל הדיעה ולא תמיד להסכים להחלטות של אחרים ? וזאת מבלי שייחשב בעיני החברים "קמצן" אלא שיידע להעביר מסר שהוא לא ניגרר אחרי הרוב. אתן רק דוגמא אחת מייצגת , אך כמוה יש בכל מיני וריאציות . אתמול הוא קיבל מסבו במתנה לחג 200 ש"ח. אחיו , ישר נתן לנו שנכניס לחשבון החיסכון שיש לו בבנק. הוא ישר מגיע אלי רוצה לפרוט, כי "יש ל-x יום הולדת ו- y החליט שניקנה לו מתנה גדולה וכל אחד יביא 60 ש"ח . כ-7 חברים. וואלה, יופי, ילד מהכיתה, אפילו לא חבר, ילד שהוא לא ניפגש איתו אחרי הצהריים או עושה עימו פעילויות משותפות בחופשים , , סתם חבר במסגרת ביה"ס בלבד, לקנות לו מתנה במאות שקלים. מה קרה? מה פתאום? "ככה y אמר שהם רוצים לקנות לו מתנה גדולה..." כמובן שעשיתי לו שיחת מוטיבציה, שיופי וכל הכבוד לy שרוצה לקנות מתנה במאות שקלים, שיקנה אותה לבד.! "אתה לא נותן 60 ש"ח למתנה לילד מהכיתה". "סליחה", אמרתי לו , "גם אצלינו בעבודה אוספים כסף למתנה ליום הולדת אבל לא יותר מ-10 ש"ח וזה הסכום שאתה תגיד שאתה מוכן לתת." ואמרתי לו להסביר לחבורת הילדים שלא צריך להסכים לשיגעון של אחד הילדים שאולי להוריו יש כסף מיותר ואולי הוא חבר מאוד מאוד מאוד טוב , אבל בני, עם כל הכבוד, לא חבר כזה כזה קרוב של אותו בעל היום הולדת. ובכל זאת, הוא טוען שהוא חלק מה"חבורה". וזה הענין. פה אני אשמח לעצה ממך כיצד לנהוג, איך להסביר לו שאפשר גם להיות חלק מהחבורה ויחד עם זאת לא להיגרר לכל החלטה שכולם מסכימים עליה. מה דעתך? תודה ושנה טובה.

שלום מאיה, כולנו מכירים את המשל המפורסם על הצרצר והנמלה (איזופוס, ואחריו גם קרילוב ולה-פונטיין), ששרטט באופן פיוטי את אלה שחוסכים ליום סגריר, ואלה שמעדיפים לחיות את הרגע וליהנות ממה שיש להם. מאד קשה להפוך מטיפוס אחד לאחר, ויש לא מעט קונפליקטים משפחתיים וזוגיים סביב השאלה "מה טוב יותר?". דמי כיס הניתנים לילד הם הזדמנות טובה לחנך אותו לתבונה ושיקול דעת. כאשר אתם נותנים לילד דמי כיס ומצפים ממנו למסור אותם לכם, לצורך חיסכון, אתם מונעים ממנו את ההזדמנות החשובה הזו. אני חושבת שכסף הניתן מתנה לחג (אפשר לברר זאת גם עם סבא) הוא של הילד, והוא גם זה שאמור להחליט מה לעשות בו. אם חשוב לכם לחסוך עבורו, תוכלו לצמצם את גובה דמי הכיס, תוך שאתם מציינים זאת ומסבירים את הרציונל. הסכום הנותר בידיו של הילד צריך - בעיני - להיות באחריותו, כולל ההחלטה כיצד ועל מה להוציא אותו. אני חושבת שקניית מתנה אחת גדולה ומשותפת לחבר משקפת חשיבה חסכונית ונכונה. על גובה הסכום אכן אפשר להתווכח, אך הפוסק האחרון יהיה הילד. ילדים בגיל ההתבגרות נוטים להיות קונפורמיים מאד, וכשאת מבקשת ממנו להתייצב מול חבריו או להתנגד להם, את מבקשת ממנו (לפחות מבחינתו) להסתכן באובדן חבריו או בלעג וזלזול מצידם. את יודעת, מחקרים מצאו שבעניינים ערכיים ועקרוניים, המשפחה משפיעה על הילד יותר מהאופנות המשתנות של חבריהם. מסיבה זו, אני חושבת שאם אתם בית המחנך לערכים של צניעות, חיסכון ועבודה, ערכים אלה יחלחלו בסופו של דבר גם לילדיכם, ללא קשר לגורלם של מאתיים השקלים האלה. שנה טובה ליאת

תודה. ואפילו צחקתי כשהגעתי למישפט שלך "על גובה הסכום אפשר להתווכח" דימינתי לעצמי את בני עומד ומתמקח על המחיר.....חה... האמת זה לא שאני מבקשת ממנו להתייצב מול חבריו, אבל כן, הייתי רוצה ללמדו להיות דעתן. ז"א לא להגיד תמיד "טוב" אלא להגיד "אני אחשוב" ובמיקרה הזה , אני באמת הייתי מצפה שיאמר "לדעתי ששים שקלים זה מוגזם (כפול שבעה ילדים) ואני חושב ש10-15 ש"ח זה סכום יפה למתנה" , אחרי הכל זה לא באיזה אולם אירועים , אפילו לא משהו צנוע בבית, "סתם" ציון תאריך של יום הולדתו . מתנה במאות שקלים?? לא יודעת, האם את חושבת שילד דעתן יעורר בחבריו זילזול או לעג? האם פה , בדיוק במקום הזה , לא הזמן הנכון לחנך אותו לא להיגרר תמיד אחרי דעת הרוב? להגיד את דעתך? (למרות שהבן הזה הוא די "אסטרו" ז"א הכסף לא משחק אצלו , הוא די מתאים פה לתיאור שלך של הטיפוס הזה שנהנה מהרגע מכאן ועכשיו, ולא חושב הלאה. לעומת אחיו החסכן......