קשיים נורמטיביים או שמחייבים התייחסות

היי ליאת קצת היה לי קשה להבין שעשיתי רושם של "ענישה שרירותית", חשוב היה לי להעביר את המצוקה שלי נוכח התנהגויות קשות שלה, שאינן קורות כל היום... היתה לי תחושה שזה מה שייראה, ואולי אני קצת מצטדקת כעת... אבל אני מחבקת ומנשקת המון, משחקת איתה ומדברת איתה ובסה"כ בהרבה אינטראקציה. עם זאת, קשה לי עם ההנהגוית הללו ואני מציבה את הגבולות בטון שקט ורגוע. אולי אני קצת חופרת מדי? מה את אומרת?

שלום גלית, את לא חופרת, ובטח שאין צורך בהצטדקות. אין לי ספק שאת אמא חמה ואוהבת, הקשובה לצרכיה של בתך. כאן המקום להבהיר ש"ענישה שרירותית" אין פירושה "ענישה אכזרית". כשהמלצתי להימנע מענישה שרירותית התכוונתי לכך שעונש מן הסוג של לשבת בכיסא (ממש כמו - לעמוד בפינה), אינו קשור בדר"כ למעשה שהביא אותו. 'עונשים' מסוג זה יכולים להיות יעילים לעיתים כמעצבי התנהגות, אך הם עלולים ליצור בילד תחושת מרירות ואי צדק. כשאנחנו משתמשים בתוצאה טבעית, המילה 'עונש' כלל אינה עולה, והילד לומד שלהתנהגותו יהיו תוצאות רצויות או לא רצויות, וקל לו יותר לעשות קישור (חיובי או שלילי) בין המעשה לבין התוצאה. לרגע לא חשבתי שאת אם מענישה ואכזרית, ואני שמחה שנתת לי הזדמנות לחדד את כוונתי. שבת שלום ליאת