מעבר לכיתה א'

שלום, יש לי ילד בן 6 שעלה שבוע שעבר לכיתה א', ויש לו קושי (בלשון מעטה) להיפרד ממני או מבעלי בבוקר בבית ספר, הוא רוצה שאני אשאר איתו בכיתה וכשמסרבים הוא מתחיל לבכות ולצעוק ולהשתולל ולא מוכן להשאר בבית ספר בשום פנים ואופן הוא מתנהג בצורה מטורפת הוא לא מוכן להקשיב הוא צורח אפילו אתמול היכה את המורה. אני חייבת לציין שמאז שהוא הולך לגן הפרידה בבוקר קשה לו והוא תמיד בכה, למרות ששנה שעברה בגן חובה חלה התקדמות מדהימה והוא נפרד מאיתנו בבוקר בצורה בוגרת, השנה פשוט הפרידות הפכו להיות קשות מאוד, הוא לא מוכן להקשיב למורה ולא מוכן להקשיב לי הוא מתחיל לבכות ולצעוק ולא רואה אף אחד מסביבו, המורה מכניסה אותו בכוח לכיתה ושומרת על הדלת שלא יברח והוא צועק ובוכה בתוך הכיתה. ניסנו להבטיח לו מתנות והבטחות, ניסנו לעניש שום פעולה לא עוזרת הוא מגיע לבית ספר שהוא מבטיח שהוא יתנהג יפה וברגע שאומרים שלום הוא נכנס להסטריה! אני חייבת לציין שאנחנו אוספים אותו אחה"צ הוא מאושר וכיף לו. בזמן האחרון גם אחה"צ שהוא הולך לחברים או לחוגים או אפילו לסבתא שלו קשה לו מאוד להיפרד והוא חייב עשרות חיבוקים ונישוקים ורואים שקשה לו מאוד הפרידה, אפילו שאח"כ הוא נהנה ולא מחפש אותנו כלל. מה עושים? איך אלינו לנהוג איתו? כיצד אפשר להקל עליו? אני ממש אובדת עיצות ולא יודעת כיצד לנוהג. תודה

שלום ריקי, כמו שכבר הזכרתי כאן היום (או אתמול), קשיי פרידה הנמשכים מעבר לזמן סביר יכולים לשקף אמביוולנטיות של ההורה סביב הפרידה, וקושי (גם של ההורה) להתרחק. כמו שאת עצמך מציינת, נראה שמעט אחרי הפרידה הילד מצליח להירגע ואפילו ליהנות, ולכן, יתכן שהדרמה היומית בכיתה היא חלק ממשהו רחב יותר ביחסים ביניכם. כרגע, הייתי מייחסת את הקושי לשבוע הראשון - עם כל מה שזה אומר (לחץ, התרגשות, חששות, תחושת זרות, וכד'). אני מאד ממליצה להימנע מענישה או מניסיונות שוחד. נסו להביע אמון ביכולתו של הילד להסתדר, ולעודד אותו במילים טובות גם אם לא הצליח להתגבר. לוו אותו לביה"ס והשתדלו להגיע בזמן שהמורה כבר בכיתה. נסו להימנע מלמשוך את הפרידה יותר מדי. עדיף להכין אותו לכך שתעזבו מיד, ולעמוד בהחלטה הזו. במידה והקושי נמשך מעבר לזמן סביר, התייעצו עם יועצת ביה"ס או עם הפסיכולוגית, שבוודאי נתקלו בעבר במקרים דומים. בהצלחה ליאת