האם מדובר בעיית קשב וריכוז/היפראקטיביות??

שלום רב, בשיחה עם הגננת לגבי בני בן ה-4 וחצי נאמר לי כי הוא ילד מאוד נבון,פיקח,מאוד סקרן, מאוד דומיננטי מבחינה חברתית, אהוד על הילדים ומאוד מפותח מבחינה שכלית, הרבה מעבר לגילו. גם ברמת שיחה, מדבר במילים גבוהות בעל כושר ביטוי גבוהה.עם כל זאת, הגננת ביקשה להפנות תשומת ליבנו כי יש לו "קוצים בטוסיק" לדוגמא, במפגש בבוקר, כשכולם ישובים, הוא אמנם יושב אבל חייב להזיז את הידיים שלו (היא תארה לי שמזוית העין היא רואה אותו מרצד) וכאשר היא מעירה לו אז הוא מפסיק ולטענתה הוא חייב להתעסק במשהו או להזיז את הידיים, אז הוא מתחיל לחטט באף, לא לשם החיטוט אלא לשם הפעלת האצבעות. זה דבר שמאוד הפתיע אותי היות ולא נתקלתי בזה בבית, אז הגננת אמרה שאני לא שמה לב או שהוא עושה משהו אחר כמו לצפות בטלויזיה, לשחק ואז הוא "עסוק" אז הוא לא צריך לחפש את החיטוט באף. היא הוסיפה, שגם בעת עשיית עבודה או משחק, הוא לא מסוגל לשבת בשקט, הוא יושב על ברכיו ולא על הטוסיק וכל הזמן זז. מאידך, בבית, הוא מאוד שובב אבל כאשר אנו קוראים סיפור ביחד הוא מקשיב ולא זז כל כך וגם בעת עשיית חוברת עבודה הוא יושב ועושה ולא זז יותר מהרגיל. הגננת הצהירה כי היא לא מאבחנת והיא לא יכולה להצביע על בעיית קשב וריכוז כי הוא כן מרוכז ותמיד עונה תשובות לעניין אבל היא טוענת שיש כאן משהו רק היא לא יודעת איך לקטלג את זה. האם יש צורך באבחון, האם עושים אבחונים בגיל כזה או רק בגן חובה ולקראת כיתה א'? האם החיטוט באף נובע מבעיית של קשב או שמה יש כאן בעיה של היפר..השאלה איך אפשר לבדוק את זה והאם יש טעם לבדוק בגיל כזה. יצאתי מהפגישה איתה מאוד מודאגת. אשמח לתשובתך המהירה (מצטערת על האורך). שני

שלום שני, הפרעת קשב וריכוז יכולה להופיע עם או בלי תנועתיות יתר (היפר-אקטיביות). עם זאת, היפראקטיביות כשלעצמה לא חייבת להפריע מאד למיומנויות הקשב והריכוז. דהיינו, יש ילדים שהם יותר תנועתיים, זזים הרבה, לפעמים דווקא כשהם צריכים להתרכז, אך אינם מגלים גרעונות כלשהם בתפקוד האקדמי שלהם. אם הילד שלך זז הרבה, אך תוך כדי כך מסוגל להיות קשוב ומרוכז, הוא לא יוגדר כבעל הפרעת קשב וריכוז. יש, אגב, ילדים שכן מאובחנים, ולמרות זאת הם נהנים ממיומנויות מפצות המאפשרות להם לתפקד מצויין. ההחלטה אם לאבחן או לא תלויה כמובן בכם, ובשאלת המחיר (עד כמה האקטיביות שלו מעכבת את התפתחותו בתחומי התפקוד השונים). ועוד משהו, ילד תנועתי-יתר יכול להיות מעמסה ויזואלית על המורה או הגננת. הן עשויות להרגיש שהתזוזה שלו פוגעת ביכולת שלהן להתרכז או להישאר רגועות, ונוטות להעיר לו גם כשלא הפריע. לכן, לפעמים אפשר להציע לגננת או למורה להושיב ילד כזה מעט רחוק יותר, כדי שלא יסיח את דעתה או 'יחטוף' הערות וכעסים על לא עוול בכפו. בהצלחה ליאת