שאלה..

הילד האמצעי (הוא בן 6) התחיל שבוע שעבר כיתה א. היום המורה שלו התקשרה להגיד שהיא רואה שהוא מאוד לא מאורגן בדברים שלו ומרחף רב השיעור ושהיא שמעה אותו מנהל שיחה מאוד "רצינית" עם חבריו לכיתה להם הוא סיפר שהוא עבר ניתוח בעין וששמו לו עין אחרת..המורה מספרת שהיא שמעה את השיחה מהצד והוא נשמע כל כך רציני ובטוח במה שהוא מספר ועונה לילדים ההמומים מהסיפור על שאלות..היא אומרת שהוא נשמע רציני עד כדי כך שאחר כך היא קראה לו להסתכל לו בעיניים לראות אם זה נכון. כמובן שזה ממש לא נכון. היא אומרת שהוא מאוד האמין בזה ושזה נשמע לה קצת מדאיג..אותנו זה לא היה כזה מדאיג אם זו הייתה ההמצאה הראשונה שלו..לי הוא סיפר לפני כמה ימים שהוא קבע עם חבר ושאמא שלהם צריכה לבוא לקחת אותם באמצע הלילה לשחיה בים ושהם נוסעים באוטובוס כי אין לאמא של החבר אוטו כי היא נכה..והוא היה בטוח באותו ערב שהוא צריך לחכות לאמא ולחבר.. חוץ מעוד כמה דימיונות שיש לט מאחורי הבית אוטו וסוס.. והוא רציני ומאמין ובטוח לחלוטין במה שהוא אומר..כל ניסיון להגיד לו אפילו בצחוק "מה פתאום" וכאלה מסתיים לא טוב.. ובקשות שהוא מבקש בשיא הרצינות לקנות לו בית וכאלה.. זה אמור להדאיג?? יכול להיות שזה רק ביטוי למצוקה כלשהיא? :\

שלום שירן, הגם שילדים בני שש יכולים להפליג בדמיונם אל מעבר לגבולות ההיגיון, התכנים שהבן שלך מעלה חריגים, ויכולים לשקף סוג של מצוקה רגשית. שווה להתייעץ, ולו כדי להירגע. בהצלחה ליאת

היי ליאת ותודה על תגובתך המהירה.. מה ז"א להתייעץ? לפנות לאן? לפסיכולוג? פסיכיאטר? שמומחים בילדים?