מבקשת הדרכה

שלום ליאת, איך אפשר ללמד את בני בן החמש וחצי וביתי בת השנתיים ו-8 חודשים , לשתות/לאכול בלי שישפך ובלי להתלכלך (בצורה קיצונית), להרים מהריצפה מה שנפל,כשהולכים לא לדרוך על דברים,לשים לב לפני שמבצעים פעולה כדי לא להפיל/לשבור/לפגוע במישהו או משהו ?? איך מלמדים אותם שכשקוראים להם, שיגיבו ולא יתעלמו?

שלום עידית, ילדים צעירים יכולים להיות מגושמים למדי, מאחר והמיומנויות הויזו-מוטוריות שלהם עדיין בתהליך הבשלה והתפתחות. אם - נניח - היעד הסופי הוא אכילה מתורבתת בסכין ומזלג, שהיא מיומנות מורכבת ומעודנת, הדורשת הרבה אימון, אזי יש להביא בחשבון הרבה תחנות ביניים. אכילה 'נקייה', מבלי שיפלו ויישפכו דברים כרוכה בבשלות של מוטוריקה גסה ועדינה, ויכולת בסיסית של תיאום עין-יד. כך גם להביא כוס מלאה מים אל הפה מבלי לשפוך, או למזוג מן הקנקן אל הכוס בנוסח "אני לבד!". כדי למנוע עוגמת נפש וכעסים, ישבו אנשים טובים והמציאו את כלי הפלסטיק... ובכל זאת, איך מחנכים לניקיון? אני חושבת שכמו בחינוך ולמידה של כל דבר אחר, יש להתאמן באווירה מאפשרת, שאינה תובענית מדי, המתייחסת בסלחנות לתאונות וכישלונות, ומעודדת התנסות והישגים קטנים. כשאנחנו מחמירים מדי, הסבירות לתקלות עולה, ולו בשל המתח והחרדה "שרק לא יישפך לי". הילדים צריכים לדעת שמצופה מהם להשתדל לאכול בזהירות ("איזה יופי אתם אוכלים כמו גדולים, כמה נעים לאכול איתכם!!!"), אבל לדעת שאת מכירה במגבלותיהם ("לא נורא אם נשפך קצת. אני אנקה תכף. אם תרצה תוכל לעזור לי לנגב את השולחן אחרי האוכל"). רצוי, ממש כמו במקרה של חינוך לניקיון וגמילה מחיתולים, לא להפוך את שולחן האוכל לזירת מאבק, אלא למשימה הדרגתית, המותאמת ליכולותיו של הילד, ומביאה בחשבון את הכישורים האקטואליים שלו. לגבי השאלה ה"קטנה" שבסיום, שהיא - כידוע - שאלה חשובה ביותר, נכתב כאן רבות בעבר. אוכל לומר באופן ממצה, שילד מתעלם הוא ילד ששומע המון פעמים את אותו הדבר. כלומר - כאשר אנחנו אומרים שוב ושוב את אותם דברים, ומאפשרים לילד להמשיך בשלו כאילו לא אמרנו דבר. לכן, כמאמר חז"ל - אמרי מעט ועשי הרבה. כשאת מבקשת משהו, אמרי פעם אחת, ואז פעלי. "ביקשתי שנלך להתקלח, ואני מתכוונת לזה" - אמרי, גשי אליו, וקחי אותו למקלחת, ללא אלימות אבל גם מבלי לוותר. אשמח לשמוע איך הולך. בהצלחה ליאת

סליחה על ההתערבות, ואני מניח שאם העלת את הסוגייה בפורום כנראה שזה באמת מפריע וקיצוני, אבל יש לי חברים בני 30 שעדיין אוכלים, מלכלכים, מפילים, שוברים - והכל בלי לשים לב.