ילדה שמרביצה.

שלום רב, אני אמא לילדה בת שנתיים ושמונה חודשים, ובמשך כשלושה שבועות הבת שלי מרביצה לכל מי שנמצא מסביבה, היא בודקת גבולות, עושה דווקא, מרביצה גם לי ולבעלי ולסבא ולסבתא, מתעקשת על דברים, משתוללת יתר על המידה וניכר בה שובבות גדולה היא צובטת וזורקת דברים שלא נראים לה. בעבר היא לא היתה כזו היתה עדינה ורגישה, שהייתי בטוחה שהיא החלשה מבין כולם ופתאם הכל השתנה, היא מרביצה למטפלת בגן זורקת נעלים בגן ומנסה לבחון את כולנו. מה עושים במצב זה האם זו תקופה שתעבור? ידוע לי שגיל שנתיים הוא גיל קשה והם מפתחים אישיות משלהם אך איך עלי לטפל במצב זה? ההתנהגות שלה ממש מטרידה אותי למרות שאני כועסת עליה ומעמידה אותה בפינה עד שהיא מבקשת סליחה ושוב למחרת זה קורה. מה עושים? אשמח לכל עצה.

שלום אביבית, תוכלי לקרוא בפורום שלנו לא מעט על דרכים יעילות להתמודדות עם התנהגות תוקפנית או אלימה, אך חשוב לתת את הדעת לכך שמדובר בהתנהגות חריגה ויוצאת דופן, שהופיעה רק לאחרונה. כאשר התנהגות כה קיצונית מופיעה פתאום, ועומדת בניגוד גמור לטבעה והתנהלותה בדר"כ, רצוי לבחון האם משהו משמעותי אירע בזמן האחרון, שיכול להצדיק זאת. שינוי התנהגותי קיצוי יכול לאותת על מצוקה כלשהי, או על התמודדות חריגה עם נסיבות שנחוות כמשבר. נסי לחשוב האם היו אירועים מלחיצים בחייה לאחרונה, מעברים, פרידות, מחלה, אירוע יוצא דופן בגן, או כל דבר אחר. גם אם אינך מצליחה לאתר את הסיבה, השתדלי לאמץ גישה סבלנית, חמה ומכילה כלפיה, ובו בזמן עמדה נחושה וחסרת פשרות מול גילויי אלימות כלפי אנשים וילדים. כאשר היא מרימה יד חשוב לעצור אותה, ולא לאפשר לה להכות. הרחיקי אותה אל מחוץ לטווח הימצאותך, והרשי לה לחזור רק אם תוכל לוותר על המכות. העמדה בפינה היא עונש שרירותי ומשפיל, ולכן עדיף להרחיק אותה לחדרה, עם הסבר קצר "לא נעים לנו איתך כי את מרביצה. אנחנו לא מרשים להרביץ (או לזרוק נעליים או חפצים אחרים), ולכן עלינו להרחיק אותך עד שתצליחי לכעוס בלי להרביץ". נסי למצוא הזדמנויות לשבח אותה על התנהגויות של איפוק והתחשבות, אך להישאר מאד עקבית מול פגיעה אלימה באנשים. את מוזמנת לדפדף ולקרוא כאן עוד בנושא. בהצלחה ליאת