מלחמות עם ילדה בת 8

הי, ביתי כמעט בת 8 ועולה לכיתה ב'.בת בכורה ויש לנו עוד ילדה בת 4.שתיהן כמובן שונות אחת מהשנייה.כשהקטנה נולדה התחיל הבלגן.אני כבר לא זוכרת מתי, אבל בזמן כלשהו הבנתי שאנחנו בבעיה רצינית איתי.ניסינו במשך שנה ללכת לפסיכולוגית, פעם לבד ופעם היא לבד, אבל לא עזר.עכשיו,גם בגלל בעיות כספיות,וגם בגלל שזה ייאש אותי-הפסקנו.לא מסוגלת ללכת לטיפול.אז מה הבעיה?היא ילדה מאוד בוגרת, גם פיסית-ילדה גבוהה מאוד,לא עדינה,הכל אצלה דרמטי(גם בקול וגם בתנועות), פיקחית מאוד,ועקשנית נורא. אני,לעומת זאת(וכך גם הקטנה שלי) גם קטנה פיזית ומאוד עדינה.ודי שברירית מבפנים.נורא קשה לי החוסר עדינות שלה, הצעקות,התנועות,חוסר השקט והיא חוצפנית נורא.היא חושבת שהיא יכולה להגיד הכל ולדרוש הכל.אני חייבת לציין שזה לא רק איתי.גם עם בעלי היא מנסה המון(אבל פחות מצליח לה),גם שנה שעברה בכיתה עם המורה היתה מתחצפת המון(אבל לאורך השנה היה שיפור כי המורה טוענת שהיא למדה להסתדר איתה-רק שהמורה עוזבת), גם עם החברים שלה בכיתה ובצהרון-היא רבה המון, צועקת, מזלזלת בהם, ומתווכחת המון. גם המורה אמרה לי וגם בעלת הצהרון.היא פוגעת בהם, מרכלת עליהם,צועקת עליהם וכל הזמן מתווכחת. כשהיא מתחצפת אליי אני כמובן כועסת.ניסיתי להתעלם ואז הרגשתי שהיא חזקה ממנה-היא גם אומרת את זה בקול רם שאני מפחדת ממנה.ואז עברתי לצעקות אז היא צועקת עליי בחזרה שאני אעזוב אותה, שלא אצעק עליה.ואם אני לוקחת אותה בכח לחדר או מזיזה אותה ממני בכח היא צורחת שאני מרביצה לי, ןצורחת בקולי קולות שאני אעזוב אותה וכאלו הרגתי אותה.היא מחכה שבעלי יגיע לעזור לה כי היא יודעת שהוא כןעס אם אני מזיזה אותה בכח.בקיצור, מלחמות עולמות.מטריף אותי שהיא צועקת עליי שאני אעזוב אותה.אני מרגישה שהיא לא סופרת אותי,לא שמה עליי.אני יכולה להגיד לה ללכת לחדר והיא לא תעשה כלום.אזניסית סנקציות-לא מזיז לה.מה שמטריף אותה שבאותו זמן מגיעה הקטנה, כאלו יש לה רדרים, וישר מחבקת אותי וכלו מנסה להראות שהיא הילדה הטובה.אני יודעת שזה לא טוב ועוד יותר מטריף את הגדולה.מודה שבאותו רגע זה מה שאני זקוקה. אנחנו מנסים לבלות איתה לבד פעם בשבוע.וזה עדיין לא עוזר. מפחיד אותי שהיא נהפכה לידלה מפחידה כזו, שמעליבה חברות,למרות שיש לה קצת חברות אבל לדעתי זה ילך וידעך,כי היא רבה איתן המון.המורות מתלוננות כל הזמן על הוויכוחים האינסופיים איתן,ממש מתישה אותן.ואני פשוט לא יודעת איך להגיב מולה.מודה שאני מרגישה חלשה לידה ולכן לא מסוגלת להתעלם מכל חוצפה שלה.ואז ההפך,אני צועקת והיא עליי חזרה.אבל אם אני מתעלמת היא מחייכת כאלו "ניצחה". וזאת הבת שלי, אוהבת אותה יותר מהחיים שלי.זאת ילדה שזקוקה להמון המון אישור ואהבה.אני נותנת לה המון חיזוקים כשהיא עושה דברים טובים.לא עוזר.ושוב-גפ עם בעלי היא מתנצחת אבל ולפעמים גם הוא נופל לזה,אבל בסוף היא תמיד מקשיבה לו. אשמח לשמוע ממך עצות, תובנות..

היי, גם לי יש שלושה ילדים בגילאים יחסית צפופים וגם אני ניהלתי מלחמות חוזרות עם ילדיי, החלטתי לפנות לטיפול גם בשבילי- פנינו אני ובעלי להדרכת הורים וגם טיפול לילדיי, פניתי לפסיכולוגית ילדים בעיקר עבור בני הבכור על מנת לעזור לו כי נראה שלו היה הכי קשה. אין מילים לתאר עד כמה הן עזרו לנו.. ראינו תוצאות לאחר מספר מפגשים, הפסקנו לריב עם הילדים וחיינו החלו לחזור לחיי שיגרה.. ממליצה בחום.ההתמודדות היא אכן לא קלה.. שיהיה בהצלחה..

אני מחפשת דחוף פסיכולוגית קלינית. ביתי הוצאה לפנימיה אחרי שלא רצתה ללכת לבית הספר אחרי שנתיים שלא בבית מבקשת לחזור הביתה בית המשפט מבקש פסיכלוגית קלינית להחזרת הילדה , עברנו קורס הורים פרטי ואנו רוצים את ביתנו בבית באזור המרכז . תודה

ברשותך, אשמח להציע הדרכת הורים ע"י מטפל מוסמך לכך..גם אני אמא לשניים, היה לי מאוד קשה להתמודד איתם עד שהחלטתי שני חייבת לטפל בזה. שיהיה בהצלחה..

אני כל כל מזדהה איתך, אני קוראת את מה שכתבת ואני מוכרחה לציין שאת מתארת מצב די דומה למה שקורה אצלי בבית!! מחכה לראות מה תכתוב ליאת, למרות שנראה לי ששווה לבדוק את מה שכתבו שירה ואליה. בהצלחה!!!

שלום מיכל, את מתארת ילדה מאד מאד כועסת, שמרגישה לא אהובה ולא נראית, הפועלת מתוך תחושה ש"אין מה להפסיד". בולטת מאד החולשה שלך מולה, שמותירה אותה מאד לבד, ללא השגחה הורית נוסכת ביטחון. את טוענת ששנה שלמה בטיפול, כולל הדרכת הורים, לא הועילה לך, ואני בספק איך אצליח אני, ממרחק, לסייע. אני ממליצה מאד על חזרה להדרכת הורים אינטנסיבית, יחד עם בעלך, במטרה להבין מה קורה לכם מולה, ולהחזיר לעצמכם את העמדה ההורית הסמכותית. נדמה לי שהילדה שלכם מתחננת (גם אם בדרך פרדוכסלית) שזה יקרה. בהצלחה, ליאת